החזרתי לעצמי את הכוח לבחור אם לראות את "היש" הרב בחיי, או לראות את "האין" ולהישאב לתוכו ואתם?

 שמתי לב, שאני מתלוננת כיום הרבה פחות מבעבר, למרות שדברים רבים השתנו בחיי וחלקם לאו דווקא לטובה. במובנים רבים, ייתכן שאפילו השתדרגה הלגיטימציה שלי לקטר, להתלונן ולהרגיש לא מאושרת. אז מה בכל זאת קרה והאם יש סיכוי שאצליח לשמר את השינוי?

 יותר ויותר הסכמתי להודות ביני לביני (ועכשיו גם אתכם), שכמו רבים כל-כך בתקופתנו, נהגתי גם אני לעסוק רבות בסוגיות מקטגוריית ה"אין". הלוואי שהיה לי …, לוּ רק יכולתי …, אם היה…. ועוד, ככל שהיצירתיות מאפשרת.

ההסכמה להודות בכך, היתה המפתח לשינוי. בנקודה הזו, הרגשתי שהחזרתי לעצמי את הכוח לבחור אם לראות את "היש" הרב בחיי, או לראות את "האין" ולהישאב לתוכו. ואז נזכרתי בסיפור של חורחה בוקאי על מעגל התשעים ותשעה:

היֹה היָה מלך שהיה עצוב מאוד ולו משרת, שכמו כל משרת של מלך עצוב, היה מאושר מאוד. כל בוקר הוא העיר את המלך והגיש לו את ארוחת הבוקר בשירה עליזה. על פניו השלווים היה נסוך חיוך גדול וגישתו לחיים הייתה תמיד שלווה ומאושרת. יום אחד שאל אותו המלך: "מה סוד השמחה שלך?" "אין שום סוד, הוד מעלתו", ענה המשרת.

"אל תשקר לי. ציוויתי לכרות ראשים על חטאים קטנים משקר". "אני לא משקר, הוד מעלתו. אני לא מסתיר שום סוד. אין לי סיבות להיות עצוב. הוד מעלתו מעניק לי את הכבוד לשרת אותו. אשתי וילדי חיים בבית שהקצתה לי הממלכה. יש לנו בגדים ומזון ונוסף על כך הוד מעלתו מעניק לי מידי פעם כמה מטבעות בשביל איזו הנאה קטנה. למה שלא אהיה מאושר?"

"אם לא תגלה לי את סודך מיד, אתיז את ראשך", אמר המלך. "איש לא יכול להיות מאושר מהסיבות שציינת. הסתלק לפני שאקרא לתליין!" המשרת חייך, קד קידה ויצא מהחדר.

המלך התהלך כאחוז טירוף. הוא לא הצליח להסביר לעצמו מדוע המשרת הזה מאושר כשהוא חי מהלוואות, לובש בגדים ישנים וניזון משאריות. כשנרגע הוא קרא לחכם שביועציו, סיפר לו על השיחה ושאל: "למה האיש הזה מאושר?" "אה, הוד מעלתו, זה מפני שהוא מחוץ למעגל", השיב היועץ החכם.

"מחוץ למעגל? וזה מביא לו אושר?" "לא, אדוני. זה מה שלא מאמלל אותו."
"כלומר, להיות במעגל מביא לאומללות?" הקשה המלך. "אכן." "ואיך הוא יצא משם?" המשיך, "הוא מעולם לא נכנס", השיב החכם. "מהו המעגל הזה?" רצה המלך לדעת. "מעגל התשעים ותשעה" אמר החכם.

"אני לא מבין כלום", אמר המלך ליועץ והלה החזיר: "תבין רק אם תיתן לי להוכיח לך במעשים ואם תניח למשרת שלך להיכנס למעגל". "נכריח אותו להיכנס", אמר המלך.
"לא, הוד מעלתו" אמר היועץ. "איש אינו יכול להכריח איש להיכנס למעגל!"

"אם ניתן לו הזדמנות, הוא וודאי ייכנס בכוחות עצמו". "הוא לא יראה שזה עומד לאמלל אותו?" תהה המלך. "כן, הוא יראה", השיב היועץ, "אך יקשה עליו להימנע מכך". הם קבעו להיפגש בלילה כשבידי המלך שקיק עור עם תשעים ותשעה מטבעות זהב. לא פחות ולא יותר, בדיוק כפי שהורה לו יועצו.

בלילה, בהיחבא, הגיעו הוד מעלתו ויועצו והסתתרו ליד ביתו של המשרת. החכם חיבר לשקיק העור פתק בזו הלשון: "זהו פרס על היותך איש טוב. תיהנה ממנו ואל תאמר לאיש כיצד מצאת אותו". הוא קשר את השקיק לדלת ביתו של המשרת, הקיש עליה ושב להסתתר. כשיצא המשרת השקיפו החכם והמלך על המתרחש מבעד לשיחים.

המשרת פתח את השקיק, קרא את הפתק, טלטל את השק וכששמע את הצליל המתכתי שבקע ממנו, נרעד, אימץ את האוצר אל חזהו, הסתכל סביבו כדי לוודא שאיש לא מתבונן בו ושב ונכנס לביתו. המלך והחכם התקרבו לחלון והציצו במתרחש.

המשרת השליך לרצפה כל מה שהיה על שולחנו ורוקן את תוכן השק. הוא לא האמין למראה עיניו. היה שם הר של מטבעות זהב! הוא, שמעולם לא נגע במטבע זהב, ניצב כעת בפני הר זהב שלם, כולו שלו.

המשרת נגע במטבעות וגיבב אותם לערמה. הוא ליטף אותם וכיוון את הנר כך שיאיר אותם. קיבץ ופיזר אותם וערם אותם לערמות ותוך כדי משחק החל ליצור ערימות של עשרה מטבעות. כשהגיע לערימה האחרונה, היו בה תשעה מטבעות בלבד!…

תחילה סקר במבטו את השולחן, לאחר מכן הסתכל על הרצפה ולבסוף בשקיק. "לא יכול להיות" חשב. "שדדו אותי!" צעק. "שדדו אותי! מנוולים!" הוא שב לחפש על השולחן, על הרצפה, בשקיק, בבגדיו, בכיסיו, מתחת לרהיטים… אך לא מצא את שחיפש. ערמות המטבעות הבוהקים שעל השולחן הזכירה לו בלעג שיש שם תשעים ותשעה מטבעות זהב. תשעים ותשעה בלבד!

"תשעים ותשעה מטבעות. זה הרבה כסף", חשב. "אבל חסר לי מטבע אחד. תשעים ותשע זה לא מספר שלם". "מאה זה מספר שלם, אבל תשעים ותשע זה לא".

המלך ויועצו התבוננו מבעד לחלון. פניו של המשרת כבר לא היו כתמול שלשום. מצחו היה קמוט וארשת פניו דרוכה. עיניו נעשו קטנות ומצומצמות ופיו נמתח בעווית נוראה. הוא הכניס את המטבעות לשקיק, הביט לכל עבר כדי לוודא שאיש מבני הבית לא ראה אותו והחביא את השקיק בין עצי ההסקה. לאחר מכן נטל נייר ועט והתיישב לערוך חישובים. כמה זמן יהיה עליו לחסוך כדי לקנות את המטבע המאה?

המשרת דיבר לעצמו בקול רם. הוא היה מוכן לעבוד קשה כדי להשיג אותו. עם מאה מטבעות זהב, אדם יכול להפסיק לעבוד. עם מאה מטבעות אדם הוא עשיר. עם מאה מטבעות אפשר לחיות בשלווה. כשסיים את חישוביו ראה, כי אם יעבוד ויחסוך את משכורתו תוך אחת-עשרה או שתים-עשרה שנים יהיה לו הסכום הדרוש כדי להשיג עוד מטבע זהב.

"שתים-עשרה שנים זה הרבה זמן", חשב. אולי יוכל לבקש מאשתו שתחפש עבודה בכפר לזמן מה ולאחר עבודתו היומית בארמון יוכל לעבוד עד הלילה ולקבל תשלום על שעות נוספות, ואז, בשבע שנים יוכל לגייס את הכסף. גם זה נראה היה זמן רב מדי ולכן חשב, כי אולי יוכל לקחת לכפר את האוכל שנותר להם כל ערב ולמכור אותו תמורת כמה מטבעות ואולי ימכרו גם את בגדי החורף וכך הלאה. הכל כדי להשיג את המטבע המאה.
המלך והחכם שבו לארמון. המשרת נכנס למעגל התשעים ותשעה והחל להשתעבד למטבע החסר, על כל המשתמע מכך.

מי מאיתנו אינו מכיר את "מעגלי התשעים ותשעה" הללו וכמה קל להישאב לעיסוק במטבע החסר, אך הבחירה בידינו, כי לכולנו יש גם "תשעים ותשעה מטבעות" מכל-כך הרבה סוגים וגוונים.



תמר צ'יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית במרכז כפ"ס וברמת-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות, הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.

עובדת בגישה אינטגרטיבית עם דגש על פסיכותרפיה ממוקדת בגישה מערכתית-הוליסטית, הגישה האדלריאנית ושילוב מודלים הבעתיים;

מרצה במכללת רידמן; מנחת קבוצות מוסמכת; יועצת ומנחה בתחום המיני-חברתי (סדנאות, הרצאות וייעוץ אישי); מאמנת מוסמכת; דוברת שפת סימנים ישראלית.
בעלת ניסיון בייעוץ וטיפול רגשי-נפשי לחולי טרשת נפוצה ובני משפחותיהם.

טל': 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com

שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

תגובות