נמרוד מדר, בן וחבר קיבוץ ניר אליהו מאז לידתו לפני 40 שנה, נשוי ואב לשלושה בנים.
רוב שנותיו הבוגרות עברו כחקלאי בעיקר בענף המטעים והפרדס וקצת גד”ש, במקביל עסק גם בניהול הפאב הקיבוצי, כיהן כרב”ש ביישובי מטעם מג”ב וחבר בכיתת הכוננות ועבד רבות עם בני-נוער.
בצבא שירת בסיירת גולני בתקופת תור הזהב שלה והמשיך לפלס”ר המילואים של חטיבה 5.
בשנת 2012 קיבל אות מצטיין הרמטכ”ל לחיילי המילואים. בשמונה וחצי השנים האחרונות מכהן כמזכיר קיבוץ ניר אליהו, כאשר בתום שתי קדנציות כמזכיר שהוא גם מנהל קהילה – ביצע הפרדה ונותר מזכיר – יו”ר כשמנהל קהילה חדש החל לעבוד לצידו.
“בתקופת כהונתי כמזכיר בניר אליהו העברנו תהליך שינוי משתף באורחות החיים, הגדלנו את אוכלוסיית הקיבוץ ע”י קליטת בנינו ואחרים לחברות מלאה וצמחנו דמוגראפית בכ-44% בתקופה של שמונה שנים; יצאנו ממאזן שלילי לחיובי והסדרנו את חובות הקיבוץ כולל החוב האקטוארי של הקיבוץ לחבריו שאף נרשם במאזני הקיבוץ. לא עשיתי זאת לבד אלא בשיתוף עם רשימה ארוכה של חברות וחברים במאמץ משותף שהתבסס על אהבת קיבוץ, אהבת השיתוף והדבקות בעקרון “מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו” – וביססנו מודל סוציאל-דמוקרטי אשר מהווה בעיניי אלטרנטיבה ראויה הן לקיבוץ השיתופי המסורתי, ועוד הרבה יותר מכך ובוודאות לחברה הישראלית הסובבת בודאי במגמות ההפרטה הפראיות המתרחשות בארץ ובעולם בשנים האחרונות. אני לא צריך ללמוד על קואופרציה – אנחנו מיישמים וחיים אותה”.
בשלושה דברים נתמקד באם אבחר: הדחוף והחשוב ביותר – הוא המשך הבנייה והקליטה לקיבוצים – כיום תקועים עשרות קיבוצים בשל ענישה קולקטיבית שמפעילה רמ"י(רשות מקרקעי ישראל – לשעבר המינהל)בעיקר במחוז מרכז. יש לפעול בכל דרך(מו"מ מול רמ"י, קידום חקיקה בסיוע נבחרנו הטריים ואם אין ברירה אז גם ברמה המשפטית)לחידוש האפשרות לבנות; עצירת הבנייה היא איום אסטרטגי על הקיבוץ הבודד, ומכיוון ומדובר על עשרות קיבוצים – הרי שהאיום הוא על התנועה כולה. יעד זה הוא ראשון במעלה ויצריך איחוד כוחות של כל הגורמים בתנועה, באירגונים האיזוריים והנהלות הקיבוצים על מנת להצליח. במשימה זו אסור לנו להיכשל.
אצלנו בקיבוץ הגענו למבוי סתום ולכן לא נותרה לנו אלא הברירה לפעול בזירה המשפטית, ודיון בהמרצת הפתיחה שלנו כנגד המינהל צפוי ב-29 ליוני הקרוב. לצערנו האיום הגדול ביותר להצלחת "טסט-קייס" זה שיכול בעתיד לסייע לתנועה כולה הוא התעקשותו של המזכיר היוצא להותיר את חותמו ולהגיש בג"צ שעלול לדחות את הדיון בעתירה שסיכוייה ע"פ מביני עניין היא בעלת סיכוי אמיתי להצליח ולהבקיע סדק בעמדת היועצים המשפטיים ברמ"י ובפרקליטות. ברמת החקיקה – אני סבור שעלינו לייצר בעלי ברית בקרב הגורמים הפוליטיים הרלוונטיים וכבר נפגשתי בנושא עם נציג ההתיישבות במפלגת "כולנו"(יש דבר כזה – למרות שלא הצליח להתברג לכנסת – איש העסקים ישראל דנציגר) אשר הביע התעניינות רבה הן בהרחבת "חלופת הפיקדון" בחקיקה גם לתחום החוץ קיבוצי כאפשרות לצינון שוק הנדל"ן ובד"כ זו יצירת אלטרטיבה ברת-קיימא לדיור בר-השגה שתמתן בתורה את מחירי הנדל"ן ותסייע בכך לא רק לבנינו אלא לכל עם ישראל. נושא חשוב אך פחות דחוף – הוא גיבוש זהות קיבוצית משותפת, מכנה משותף רחב, אם תרצו חזון מטרות ויעדים חדשים לתנועה הקיבוצית.
תהליך זה יהיה ארוך, ממושך ומשתף אך הכרחי על מנת לגבש סדר יום והסכמות פנימיות בינינו פנימה – על בסיס מערכת ערכים משותפת שנוכל לשדרה החוצה. רק כך נוכל לחזור ולהוביל וגם לבוא בדרישות לשימור ייחודינו כאגודות שיתופיות חקלאיות – דבר שנמצא בספק אצל לא מעט מרשויות השילטון והפקידות הבכירה במדינת ישראל הנאו-ליבראלית(לא מעט גם בשל התנהלות שלנו). גם בתהליך זה נידרש לרתום רבים וטובים מכם לטובת סיעור מוחות, חוגי דיון ופלטפורמות נוספות לשם הגעה לחבר /ה הבודד/ת ככל שאלה יהיו מעוניינים לקחת חלק בדיון.
שינוי מיידי יותר אני מאמין שנצליח לייצר בדרכנו לחבר מחדש את התנועה לחבריה: באמצעות שקיפות, ונגישות טכנולוגית שמאפשרת לנו המאה ה-21 נדאג להנגיש את התנועה ומוסדותיה לחברים, באופן שבו ירגישו שותפים בעלי יכולת השפעה. מהלך זה יכלול ודאי ניסוי וטעייה אך גם בו אסור להיכשל. אם נאבד את חברי התנועה – נאבד את הלגיטימציה לפעול בשמם. אסור שחשיבותה של התנועה תסתבר רק כשזו חו"ח תחדל להתקיים, לכן אנחנו חייבים להתעשת ולמצוא את הדרכים להגיע לחברות והחברים. לדעתי בזה יתרוני היחסי.
