בין הסרטים שנבחרו להקרנה:

*פאקו דה לוסיה: מסע מוסיקלי (2014) סרט ספרדי בבימוי קורו סאנצ’ז וארלה
פאקו דה-לוסיה היה ילד קטן כשישב וחזה באביו מנסה ללמד את אחיו הגדול לנגן פלמנקו בגיטרה. אחיו התקשה, ופאקו בן השבע לקח את הגיטרה לידיו והראה לו איך עושים את זה. מאותו רגע לא עזבה הגיטרה את ידיו, וסיפור מסעו המוסיקלי עומד במרכז הסרט הנפלא הזה, תיעוד של אמן ענק, ייחודי, טוטאלי, מסור וחד פעמי, רגע לפני מותו הפתאומי, לפני שנה, בגיל 66.
*האיש שהציל את הלובר, (2014)סרט צרפתי בבימוי ז’אן-פייר דווייה, פייר פושאר

ב-1938, כשצרפת עדיין מקווה שהיטלר לא יפלוש לתחומה, איש אחד בלובר, ז’אק ז’וז’אר, סגן מנהל "המוזיאונים הלאומיים" בפריז, ראה שחורות, וטוב שכך. באוגוסט 1939, עשרה ימים לפני שצרפת הכריזה מלחמה על גרמניה, ז’וזאר סגר את שערי הלובר. באותו לילה נארזו 800 יצירות ראשונות, בעזרתו של צוות ענק שז’וז’אר הכין בחודשים שלפני. פעולת ההצלה שתכנן וביצע עומדת במרכז הסרט המותח הזה, שמשתמש בכל העדויות ההיסטוריות המצולמות הקיימות, אך משלים את הסיפור בעזרת אנימציה שמוסיפה נופח כמעט אגדי לסיפור על החזון והאומץ של האיש הכמעט לא ידוע, שהציל את הלובר.

*הסימפוניה הבלתי גמורה של גאודי, (2012) סרט שוויצרי בבימוי סטפן האופט

בניגוד לארכיטקטים רבים שאומרים "אני יוצר", אנטוניו גאודי אמר "רק אלוהים יוצר, אני מעתיק". העתקותיו באו כולם מהטבע, שם, טען, קיימות כל הצורות כולם. למרות שגאודי הוא האמן שהפך את ברצלונה לאחת האטרקציות הגדולות לתיירי כל העולם, הרי שהמבנה המשמעותי והיומרני ביותר שהגה, והוא עוד לא בן 31, לא הגיע לסיומו עד יום מותו, וגם היום, כמעט 90 שנה אחרי, הוא עוד לא גמור. המבנה הזה, סגרדה פמיליה, הבזיליקה של המשפחה הקדושה, עומד במרכז ברצלונה, שמונה מבין 18 מגדליו כבר בנויים, ועשרות רבות של אמנים ובנאים שוקדים עליו עד עצם היום הזה. את הסיפור המופלא של הכנסייה הלא גמורה של גאודי מספר הסרט הזה, ובתוך כך גם מנסה לרדת לעומקה של דמותו של הארכיטקט הגאון, שגם אם נדמה לו שבסך הכל העתיק, הרי שהמבנים הייחודיים שיצר כבר מזמן הפכו לחלק מפלאי תבל.

*רקוויאם (2013) סרט בריטי בבימויו של ג’ון ברידקוט
כאלפיים רקוויאמים הולחנו בחמש-מאות השנה האחרונות, חלקם נכנסו לפנתיאון היצירות החשובות (והמנוגנות) ביותר בעולם המוסיקה הקלאסית. הסנדק של הרקוויאם המנוגן באולמות קונצרטים היום (בנפרד מהריטואל הדתי-קתולי) הוא המלחין האיטלקי שחי בצרפת, לואיג’י כרוביני. הוא שינה את התפיסה שהרקוויאם צריך לשרת את הטקס הדתי ובעצם הפך אותו ליצירה אישית הרבה יותר וגם פוליטית, בהיותה מגויסת בעד המלוכה המתמוטטת בצרפת. הרקוויאם הוא תפילת האשכבה למת, אך אין היא רק מלווה אותו בהתרגשות אל סופו, כי אם מזהירה את החיים מפני יום הדין שבו יישרפו באש הגיהינום אם לא יתנהגו יפה, ומייד. הסרט מדלג מכרוביני לברליוז לדורופלה לבריטן, ומביא טעימה ממבחר רקוויאמים משמעותיים, ובראשם זה של מוצרט, וכולם נעים בין יגון קודר לאימה לזעם לקדושה וגאולה. מה עוד נבקש.

*קווין ספייסי- הוא ריצ’ארד השלישי (2014) סרט אמריקני בבימוי ג’רמי ווילן
מדובר בקבוצת שחקני במה, אנגלים ואמריקאים, משובחים ביותר, ובראשם ספייסי הגדול, שנדמה שעם ריצ’ארד הביא לשיא (או אחד השיאים) את יכולותיו המשחקיות, עם צירוף של רוע, הומור, סקסיות וכריזמה אינסופית.
יהודה בן חמו ראש העיר, "כעיר שחרתה על דלגה לקדם את ערכי התרבות בקרב תושביה אני גאה על כך שפסטיבל אפוס מתקיים בעירנו זו השנה השלישית. זוהי עדות כי תושבנו הינם צרכני תרבות מהמעלה הראשונה גם כאשר מדובר בז’אנר הקולנועי. אני מודה לדר’ אמיר גבע, חבר מועצת העיר ומחזיק תיק התרבות שיזם את הפסטיבל האיכותי, לשולה שפייזמן מנהלת מחלקת המנויים על הובלה של תחום חשוב זה בעירנו".

ד"ר אמיר גבע חבר המועצה ומחזיק תיק התרבות, "אנחנו משתדלים לא לקלוע אך ורק לטעמו של ציבור " מיטיבי לכת" בתחום התרבות והאמנות, אלא לגוון ככל שניתן ולבחור סרטים בינלאומיים נדירים באיכותם מכל ענפי האמנות. אני מאוד מקווה ומאמין שגם השנה נצליח להוכיח כי בכפר סבא שלנו- הקהל ראוי וזכאי לקבל " ליד הבית" את האיכות שמגיעה בדרך הטבע כמעט אך רק למוזיאון תל אביב לאמנות ולסינמטקים המובחרים. התענוג הגדול ביותר עבורי יהיה להופיע ולהציג את הסרטים שנבחרו- בפני אולם מלא".