נמאס לריב? התעייפנו ממאבקי הכוח ומ’הורדות הידיים’? ברור. למי נעים לחיות באווירה כזו??
נראה לי שהסכמנו, כי תקשורת המבוססת על "להכות בברזל בעודו חם’ אינה יעילה. "איך לעשות את זה אחרת?" היתה השאלה שעלתה ממרבית התגובות לטור מהשבוע שעבר ("יחסים זה לא ברזל"), אז הרמתי את הכפפה ואני מזמינה אתכם לחלקה הראשון של "מיני סדנא לתקשורת אפקטיבית".

מערכות יחסים באשר הן, מתבססות על תקשורת בין אנשים. ביטוי אישי כן ואותנטי הוא תנאי הכרחי לביסוסה של מערכת יחסים עמוקה ומעניקת ביטחון, אך למרבה הצער, רובנו לא קיבלנו את ההכשרה כיצד לעשות זאת בצורה יעילה. לא פעם, הכנות והאותנטיות שלנו מובאות באופן ישיר ובלתי מתחשב, אם באחר ואם בתנאים ולא פעם, מסיבות שונות אנחנו נמנעים מכל ביטוי של כנות, ישירות ואותנטיות ומתפלאים על ריבוי הכשלים והתסכולים.

מהי בכלל תקשורת אפקטיבית?

אפקטיביות של תקשורת נמדדת לפי מידת שיתוף הפעולה המתקיים בין אנשים. כאשר המסר של האחד מועבר לאחר/ים בצורה גלויה וברורה, וכאשר הוא מובן ומוביל לשיתוף פעולה מהצד שכנגד, סימן הוא, שהתקשורת ביניהם אפקטיבית.

שיתוף פעולה, בניגוד לציות, מבטא נכונות אמיתית לפעולה ומבטא שוויון ערך של שני הצדדים. ציות, לעומת זאת, עלול להיות מסוכן למערכות יחסים. הוא מבטא אמנם ‘נכונות’, אך זוהי נכונות שמגיעה מתוך הרגשה של פחד ממה שעלול לקרות, במקרה של אי ציות – בדיוק מה שלא רצוי שישרור במערכות היחסים שלנו.

כאשר אנו משמיעים את קולנו, נחוץ שהאדם שמולנו יהיה קשוב. אין הוא חייב להסכים עמנו ולשנות מהתנהגותו, אך הוא לבטח יוכל להתבונן על טיעוננו, או בקשתנו ולשקול אותה, כאשר היא תוגש לפתחו באופן שמזמין הקשבה ושיתוף פעולה ולא בדרך של כפייה, שתלטנות, או השפלה.

תקשורת אפקטיבית מתבטאת בשיחה ובדיון ולא בצעקות, הטחות, "ירידות" או אלימות פיזית, רחמנא לצלן.
מי מאיתנו אחראי לאפקטיביות של התקשורת בינינו?

לכל אחד מאיתנו אחריות לאיכות התקשורת בינינו לבין הסובבים אותנו, בין אם אנחנו מעבירי המסר ובין אם אנחנו אלה שמקבלים אותו. אחריות ראשונית ומרכזית חלה, כמובן, על היוזם, הרוצה להשמיע את קולו וטיעוניו ולהשפיע על מהלך העניינים. עם זאת, גם הצד שמנגד נושא באחריות להקשבה, להבנה, לביטוי עמדתו שלו וכיו"ב.

תכלס: מוסר המסר חייב להיות ברור ועקבי בהעברת המסר ולוודא שהוא מובן כראוי. על זה המקבל את המסר לוודא שהוא ברור לו לחלוטין ולא נשאר מקום של פרשנויות אחרות.

מדוע העיתוי כל-כך משמעותי?

פשוט מאוד. על-מנת שקולנו יישמע באמת וטיעונינו יקבלו מקום של כבוד (בין אם אנחנו צודקים ובין אם לאו), הצד השני צריך להיות נכון ופנוי לשיחה. אם נשפוך חמתנו כל אימת שהדברים גואים בנו, נראה שנחמיץ את הדבר החשוב ביותר בתקשורת – הקשבה פעילה מהצד השני.

פניוּת של אדם אינה נבחנת לפי היותו פנוי מפעילות כלשהי. אין זה תנאי מספיק. על האדם להיות פנוי רגשית ומנטלית לשיחה ולכן, משפטי פתיחה כגון: "תקשיב לי, עכשיו! ותקשיב לי טוב. לטובתך! כי אני לא מתכוונת לחזור על זה! "אינם משפטים שמזמינים הקשבה ואמפתיה ובעיקר, הם אינם מכבדים את האדם אליו הם מכוונים. בדרך-כלל, הם יחוו כאיום ויגררו פעולות הישרדות מצד המאויים, כמו למשל, יציאה לקרב ותקיפה חוזרת, או במקרים אחרים, הסתגרות, התרחקות ואגירת התוקפנות ב’ארכיון’. עד ליום בו תישלף…

תכלס: כאשר לא בשאלת חיים עסקנן, יש למצוא יחד זמן מתאים לשיחה. משפט פשוט כמו: "יש משהו שהייתי רוצה לדבר איתך עליו. מתי נראה לך שתהיה פנוי?" יכול לבוא מצד הורה לילדו, או בני זוג זה לזה ובכלל. משפט כזה עובד נהדר (מהווה מודל מצויין לילדים) ומעביר מסר חשוב, כבסיס לשיחה: יש מקום וחשיבות לרצונותיי ולצרכיי בדיוק כמו לצרכיך ולרצונותיך.

אל תיפלו בפח: לא פעם, דווקא כאשר שקט ורגוע, אנו נוטים להימנע מלשוחח על עניינים מעוררי קונפליקט, כדי לא ‘לקלקל’ את האווירה. אלא מאי, כך לעולם עניינים אלה לא ייפתרו ואולי אף יחמירו.

מהם התנאים הנחוצים לתקשורת אפקטיבית:

תנאי ראשון ובסיסי הוא הסכמה וקבלה מלאה של שתי עובדות:
האחת, אנחנו שונים זה מזה ולכן גם רצונותינו, צרכינו, הבנותינו וכיו"ב לא תמיד יסתנכרנו. עיקרון הסובייקטיביות חייב להוביל את החשיבה שלנו על האחר, על מעשיו ועל מניעיו.

עובדה זו מכוונת אותנו למתן כבוד לזולתנו, להימנעות משיפוט ומביקורת, להימנעות מביטויים מזלזלים ו’מנמיכים’ ולגיוס הרבה אמפתיה לדבריו, גם כאשר הם אינם נעימים, או קשים.

עובדה שנייה היא, שכל אדם הלוקח חלק במערכת יחסים כלשהי, נושא באחריות לאיכותה. הווריאציות למעורבותו ולחלקו יכולות להיות רבות ומגוונות, אך לעולם, כל אחד תורם את חלקו.

עובדה זו מכוונת אותנו לחזור אל עצמנו ולהפסיק ‘לחפש אשמים’. עלינו לבדוק מהם המקומות ש’מקפיצים’ אותנו, כמה מהירים אנו לכעוס, מהו סגנון ההתבטאות שלנו, מה מידת ההערכה שאנחנו רוכשים לזולתנו ועוד, ועוד.

תכלס: על כל אחד מאיתנו להפנים את הנקודות שלעיל ולהתחייב ליישומן בעת קונפליקט או קושי.

וכשזה לא הולך?

לא מעט זוגות מבקשים, כשהם פונים לטיפול, לעבוד על התקשורת ביניהם. הם צודקים באבחנה שהקושי לייצר תקשורת אפקטיבית, פוגע כמעט בכל תחומי החיים, ולא רק באלה המשותפים. העניין הוא, שאין די בסט הנחיות מושכלות ומנומקות של ‘עשה’ ו’אל תעשה’. צריכה להיות גם היכולת הרגשית ליישמן.

תכלס: לא הכל אפשר לבד ויש מניעים ומטרות נסתרים מאיתנו, אשר גורמים לנו לפעול כפי שאנו פועלים ולהתקשות בשינוי, מבלי שנבין מדוע. אם אנחנו מתקשים, הרי שהשקעה בייעוץ, או בטיפול יכולה להחזיר עצמה מהר מאוד בתוך מערכת היחסים.

עד לחלקה השני של ‘הסדנא’ שלנו, בו אתייחס לשיחה עצמה ואיך נכון לקיימה כדי להשיג אפקטיביות מירבית, בואו נציב מראה לתקשורת שאנחנו מקיימים. בואו נודה לעצמנו ולשותפינו לחיים על תקשורת טובה ואפקטיבית, אם אכן זוהי מנת חלקנו ואם היא אינה כזו, זוהי הזדמנות לראות מה מפריע לנו, מה קשה לנו ומה היינו רוצים לשנות.

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com