וקדשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו” [ויקרא כ”ה 10]. נסיונות החוקרים למצוא מקבילות לדיני היובל בקרב עמי המזרח הקדמון לא העלו דבר. רעיון היובל, על תפיסותיו החברתיות, הוא ,כנראה, בלעדי למקרא.הדרישותלשחרור עבדים, החזרת קרקעות שנמכרו מחמת הדחק, והימנעות מעיבוד הקרקעות במשך שנה תמימה, היו קשים לחקלאי בעולם העתיק.

פרשת “בהר” עוסקת רובה בדיני היובל. דינים שבין אדם לחברו “ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך” [ויקרא , כ”ה 17]. הדרישה השניה מוסיפה למשוואה את יחסי האדם לבוראו “ןהארץ לא תמכר לצמיתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי” [פסוק 23]. בפרשה זו נדונים סוגים שונים של נחלות: השדה-יוצא ביובל ושב לאחוזתו, בית מושב עיר חומה-יוצא לעתים ביובל, ואילו “בתי ערי הלוויים” הם אחוזת עולם. מחיר הקרקעות הוא “לפי רב השנים” או “לפי מספר שני תבואות” שנותרו עד שנת היובל, על מנת להניח יסודות איתנים ואמינים בין אדם לחברו ובין אדמת הארץ והריבון. [פרשה ארץ ישראלית, כהן שמואל].