האם באמת כדאי לאמץ את הסגנון של “להכות בברזל בעודו חם” אל תוך מערכות היחסים שלנו? האם אנחנו באמת מאמינים שכך נתרום לטיפוחן ולחיזוקן? הרי אחרי הכל, יחסים אינם ברזל…
מאז ומעולם, יחסים בין אנשים בכלל ובמסגרת של זוגיות בפרט, הם עניין מורכב. לכולנו צרכים, רצונות, משאלות וחלומות ובאופן טבעי, גם אם לא תמיד ריאלי, אנחנו מצפים מהסובבים אותנו ובמיוחד מבני זוגנו, שימלאו ויגשימו אותם עבורנו.

לא ברצונות נשגבים או בצרכים מורכבים עסקנן. בדרך כלל, דווקא ענייני היומיום והשגרה, הם אלה שמפגישים אותנו עם עובדת החיים המעציבה: בכל מערכת יחסים יש ויהיו מדי פעם, כשלים של בני הזוג לספק זה לזה את מכלול הרצונות והצרכים. הסיפור הבא ממחיש זאת:
היתה זו שעת ערב מוקדמת ושגרתית כשבני משפחת ישראלי נכנסו הביתה מפעילויות אחה"צ הרבות. מול עיניה של גלית (שם בדוי) עמדה רשימת מטלות כמעט אינסופית שיש לבצע, לפני שתוכל ‘לסגור את הערב’ ולשבת ולהירגע.

היא הרגישה ‘סחוטה’ וייחלה להגעתו של נדב (שם בדוי) בן-זוגה ולרגע, שלא תצטרך להתמודד לבד עם כל המשימות. הפעוט בן השלוש היה כבר עייף ורעב, שני אחיו (בני עשר ושבע וחצי) עוד לא החליטו אם לשתף פעולה זה עם זו או להתקוטט, וכל תפילתה של גלית היתה שכוחותיה יעמדו לה. הציפיות שלה מנדב, כשיגיע, היו רבות אפילו ממה שחשבה אז.

נדב חזר אמנם בשעה הרגילה, אך שלא בהתאם לציפיות של גלית, הוא היה עייף מאוד ומתוסכל מהפרוייקט שהסתבך. המשאלה שהיתה בליבו היתה רק למעט שקט ולרביצה בטלה מול המרקע, משאלה כמעט בלתי אפשרית מול צרכי השעה.

בעוד נדב וגלית מחזיקים, כל אחד, בציפיותיו ובמשאלותיו, הפעוט העייף והרעב נכנס להתקף טנטרום. גלית המותשת ציפתה מנדב שיבין את עייפותה וייקח אחריות על הפעוט, יכיל את התקף הטנטרום שלו וינהל את האירוע באיפוק, בתבונה ובדרך חינוכית. אך אבוי, נדב פשוט התעצבן, כעס ושלח את הפעוט הבוכה, לחדרו, תוך שחרור איום שאם לא יירגע, ילך לישון רעב.

מתוסכלת וכועסת מהתנהלותו של נדב ונאמנה לגישה של "לא לשמור דברים בבטן", החליטה (באופן לא מודע) "להכות בברזל בעודו חם". ברצף משפטים ביקורתי ומתלהם, דיווחה לנדב מה דעתה על כישורי החינוך שלו, על מעורבותו במה שקורה בבית באופן כללי, על אישיותו וכיו"ב.

נדב מצידו, לא נשאר חייב והטיח בפני גלית את דעתו על רגשנותה היתרה, על כישלונה בהצבת גבולות לכל שלושת ילדיהם (למה לא להכניס גם את השניים האחרים לעניין??…) ועל שתלטנותה בכלל. גם הוא "היכה בברזל בעודו חם".

עדים למתרחש היו שני הילדים האחרים, שהמשיכו לשבת בסלון שקטים ומכונסים כל אחד בעצמו, מחכים שיעבור זעם. לא היה זה אירוע חדש עבורם. הם כבר יודעים שבסופו של דבר משתרר שקט מתוח והם גם יודעים, שהערב, רצוי מאוד שלא יעוררו כל בעיה נוספת, כדי שחלילה הדרמה לא תחזור על עצמה.

השקט חזר לבית המשפחה, אך היה זה שקט מתוח. גלית ונדב היו מרוחקים ועוקצניים זה כלפי זה, הם הרגישו פגועים וחבוטים, משלים את עצמם שאולי הפעם סוף, סוף בן זוגם ילמד משהו…
בטיפול הזוגי, היה משהו ששניהם היו תמימי דעים לגביו. שניהם היו גאים לשתף כי "אצלנו, שמים הכל על השולחן". המשפט נאמר כהצהרה גאה על כך שהם מדברים על הכל ו’לא שומרים בבטן’. אצלם "מכים בברזל בעודו חם".

איך קרה שאומנותו של הנפח, המכה בברזל בעודו חם, אומצה אל תוך מערכות יחסים, כדרך התנהלות האמורה להביא לחיזוקם?
אמנם, הנפח העובד בברזל הקשיח, מוכרח לחממו ולהכות בו, על מנת שיוכל לכופף אותו ולעצבו כרצונו, אך האם זוהי מטרתנו מול האנשים שאנו אוהבים? האם ברצוננו ל’כופף’ אותם ולעצבם בהתאם לרצונות ולצרכים שלנו, מבלי להתחשב באלו שלהם??

יחסים הם מרקם עדין ושברירי. הם יוצרים מרחב מיוחד וייחודי בין אנשים שונים, המגיעים אל הקשר כל אחד עם מטען חייו. אל המרחב הזה הם יוצקים מטען עשיר של תפיסות עולם, התנסויות וחוויות, לצד נקודות תורפה, כאבים ופצעים מן העבר.

כיוון שאין אדם שיוכל לעמוד באופן מוחלט ומלא בציפיותיו של בן זוגו, אנחנו צפויים לאכזב מדי פעם את האנשים שאנחנו אוהבים ולהתאכזב מהם. ישנה סבירות שנפגע בהם (בדרך-כלל שלא בכוונה) ויהיו מצבים שניפגע מהם. כולנו נחווה גם תסכולים, אי הסכמות ומנעד רחב של רגשות. התגובה שנבחר תקבע את טיב היחסים שנרקום בינינו ואת איכותם.

רגשות כמו תסכול, אכזבה, או עלבון טבעם לעלות כל אימת שמשאלות ליבנו לא מקבלות את המענה לו ציפינו וכאשר אנו מתקשים להתמודד עמם, הם סוללים מבלי שנבחין, את הנתיב לכעס, נתיב המוביל למדרון חלקלק.

לא פלא, שכאשר אנו מאמינים לפרשנויות האוטומטיות שלנו לגבי מניעיו של האחר ומוצפים ברגשות מהסוג הלא נעים, בדיוק אז, "להכות בברזל" נתפס כדבר הנכון, על מנת להרגיע את הסערה הרגשית. התגובה העוצמתית של האחד גוררת תגובה עוצמתית של האחר, או לפעמים, פשוט משתקת אותו והיחסים מתדרדרים למקום פוגעני וכואב. מלוא הסיכויים שהתרחשות כזו תחזור על עצמה גם בהמשך, שהרי הבעיה לא באמת נפתרה והפער בתפיסות, בעמדות, או בנטיות – לא טופל.

התבטאות, כנות, אותנטיות וישירות הם כמו דשן לגינת הזוגיות. עם זאת, עלינו לזכור, מערכות יחסים אינן ברזל ולכן, יש חשיבות אדירה לעיתוי ולדרך בה הדברים נאמרים, מעבר לתוכנם.

תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית במרכז כפ"ס וברמת-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות, הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com