ערב שירי לוחמים התקיים השבוע במועצת דרום השרון. הערב היה מרגש מאוד, שירי לוחמים לזכרם של 4 חיילי צה”ל שנהרגו בצוק איתן: סא”ל, דולב קידר, סגן הדר גולדין, סמ”ר דניאל קדמי וסמל יובל דגן.
את הטקס ערכה ההסתדרות האזורית במעמד הרמטכ”ל לשעבר, גבי אשכנזי, יו”ר ההסתדרות שאול דור שערך את הטקס, תושב הוד השרון, עו”ד אבי ניסן קורן ,יו”ר ההסתדרות במרחב השרון, תושב הרצליה וחבר מועצת העיר לשעבר, יוחנן נתנזון, ראש מועצת דרום השרון, מוטי דלג’ו, חברי המועצה אמיר גבע ואורן כהן, ומסיעת תפו”ח אלי כהן.
על החלק האומנותי היו אמונים-אפי נצר ודוד קריבושי וכן –נטלי רותם, בטי פבלו, ענבל דור ונתנאל צארום, תושב הרצליה.
אמו של סמ”ר יובל דגן ז”ל ספדה ברגש רב כמו שאר המשפחות שהביעו בנאומיהם את הכאב הרב “היום אנו עדיין בוכים על כולם.
במיוחד עליך יובי שלנו. עלינו שנשארנו בלעדייך. בשנה שעברה נסעת עם אבא, לאזכרה בחיפה, לכבד את החברים שנפלו במלחמת לבנון הראשונה, מאז ועד הזמן הזה נפלו עוד רבים וטובים בארץ הטובה.
היום כבר עולה השאלה למי הולכים השנה, לחבר שנפל במלחמה, או לבן של חבר שנחשב כחלל, אבל לנו השנה איו זכות בחירה, אנחנו משפחה שכולה, יום הזיכרון בשבילנו לא רק אבל לאומי, זהו יום האבל הפרטי שלנו. השנה נעמוד כולנו על קברך ונצדיע לך יובי, קרן של אור עוצמתית שכמוך. על הנוכחות הבלתי מתפשרת שלך, בעולם הזה שהייתה מלאה חיוביות עשייה ונתינה. ביום בו הודיעו לנו שנפלת חלל הארץ רעדה, ההרמוניה שבטבע נשברה לשבריר שנייה.
ברגע ההוא התנפצו החלומות והחיים שהיו לנו ביחד אתך. ירדן אחיך הבכור והיחיד אותו כבדת והערצת, נשאר כעת בלעדיך, אנו מוצאים נחמה בעובדה שהכרת את שירה, בת זוגו לחיים. עתה בעזרת השם יבנה את ביתו ויחד יקימו משפחה.
היית הסמן הימני של אבא, ישבת לימינו בשולחן, והצד הזה שלך נשאר ריק ומיותם. כי אתה יובי הבן הצעיר שלנו נשאת את עולה של המלחמה הארורה, שלמת בחייך כדי לשמור על המדינה. נפצעת ונלחמת על הזכות שלך לחזור וללחום במלחמה. להיות חלק ממעגל התרומה והנתינה. יובי נפל בסג’עייה בשעה שהוא וצוותו יצאו להביא מידע מודיעיני על מנהרות הטרור בעזה. היית צנוע באדם, עושה הרבה ומדבר מעט. נאמן לעמך, לחברה למשפחה, לאוהביך. נאמן לעצמך ולדרך שלך. על ההקרבה האמיתי שלך, על האחריות שלקחת כדי שיתאפשרו חיים פה במדינה.
אהבת את החיים, למדת אותם בהנאה, אך כבשת את יצר החיים שלך בידיעה גמורה שיש לך הרבה מה להפסיד. נכנסת ללחימה מתוך הבנה שקיימת סכנה ,שהלחימה הזו עלולה בכל רגע לעלות לך בחייך ולגדוע אותם. את כל מה שבנית ואהבת ואת מה שלמענו נלחמת.
זאת גבורה בעיניי, שום דבר לא מובן מאליו גם לא החיים שחזרו למסלולם וגם זה שאתה לא חזרת הביתה. כל חייך שאפת להיות אדם טוב יותר, ערכי ואמיתי.
לא לחשוב רק על עצמך, גם לדאוג לאחר, לעזור לתת והכל עשית ברח טובה, באהבה, מתוך הכרה שהכל נמצא ברוח, עבורך הרוח הייתה החשובה יותר מהחומר. והרוח הטובה שלך יובי, ממשיכה לנשוב ולהפיח חיים בכל דבר שבו נגעת. והיכולת של להעניק ממך לאחרים, על הטוב המוחלט שהיית, בצניעות ובפשטות בחיוך הענק שאפיינו אותך הינה תמונה ומופת לדרך שבה עלינו לחיות. בחרת בדרך של אהבה לחיים, להגשים, אהבה ענקית לאדמה ולארץ של הליכה בדרך ללא פשרות.
בנחישות בעוצמות בלתי נתפסות מנקודת מבט אוהבת ומאמינה. שרואה את החזון שלנו כחברה. חברת בין מאמינים של אנשים וחברים קרבת אותם אלינו לבית למשפחה זו הייתה הדרך שלך להרגיש לגעת, לחבק להיות קרוב והיום אנחנו עטופים באותם גלי אהבה שפיזרת בעולם הזה. וקרני האור שלך יובי, חוזרות אלינו דרך אותם מעגלים רבים מספור. חברים מהילדות, מהכדורגל מהצבא מקדמה מהקומונה העיר שלך כפר-סבא.
חברים שמחבקים ובוכים יחד אתנו, על חסרונך ועל מה שעוד היה יכול להיות, אילו רק היית ממשיך לחיות. בדרכך האופטימית ידעת לראות את החיובי בכל מצב. כמה לא מפתיע שבמילה חיובי מוטמע השם שלך. והיום אנחנו מסמנים בפנס את השביל עבור מי שרוצה ללכת בדרך שלך. שזה אומר לחייך הרבה, לשמוח בחלקך, לשמוח בשמחתם של אחרים, להנות מהדרך, לאהוב את החיים ,לאהוב את האנשים,פשוט לאהוב, להקשיב, לחבק ולגעת. זאת הייתה הדרך שלך לחיות וזו הייתה הרוח שהנחתה אותך במעגלי חייך. רוח שמושתתת על ערכים, של אהבת האדם והארץ. והנתינה האינסופית והרוח שלך יובי, נמצאת אתנו תמיד. היא ממשיכה לגעת במעגלים נוספים, ולהשפיע כפי שעשית בחייך.
כולנו יכולים ללמוד ממך איך לחיות, איך להאמין איך לאהוב שהרי משהו מהאור שפיזרת נמצא בכל אחד מאתנו.יובי שלי היקר, 22 שנים של עשייה ואהבה הטבעת את חותמך בעולם הזה ואנו לעולם נהייה חסרים אותך. את המגע שלך ואת החיוך שלך, אבל אתה ממשיך להיות אתנו ברוח הטובה, בחיוך הקסום, חלק בלתי נפרד מהמהות של חיינו יהיה זכרך ברוך”.
יובל בן רחלי ועובדיה. נולד ביום י"א באדר א’ תשנ"ב (15.2.1992) בכפר סבא. אח צעיר של ירדן, יובל, יובי בפי אוהביו, גדל בכפר סבא. הוא למד בבית ספר יסודי "ברנר", המשיך לחטיבת ביניים "שרת" ולתיכון "הרצוג". כבעל נפש הומנית יובל בחר ללמוד בתיכון במגמת ספרות מורחב ופסיכולוגיה, וסיים את לימודיו בהצלחה.
יובל היה תלמיד אהוב ומוערך על ידי מוריו לאורך כל תקופת לימודיו. רבים מהם היו עבורו מורים לחיים הלכה למעשה, שהקשר איתם נשמר גם אחרי שסיים ללמוד. רבקה, מורתו, סיפרה: "את יובלי הכרתי מגיל שש-עשרה … ואחרי התיכון פגישות לפרקים שביניהן כאילו לא הייתה כלל פרידה, שכן הלב יודע להשלים את החסר בזמן במעיינות של אהבה. בקשר עם יובלי נוצרה הרגשת הקירבה אליו מהר מאוד".
ליובל היה חיוך קסום וגומות החן, הוא חייך תמיד, וחיוכו היה מצטנע כמו אופיו שהיה נעים הליכות ובעל רגישות לאחר. כאדם חם ואוהב יובל היה מסור למשפחתו, ודאג לשמר את הקשרים המשפחתיים ולבלות במחיצת בני משפחתו. יובל גם היה חבר אמיתי לחבריו הרבים, הייתה לו יכולת מופלאה להקשיב ולייעץ בכל נושא. חבריו מספרים שלכל אחד מהם נתן להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו, כל אחד מהם ידע שיובל הוא חבר קרוב ואוהב.
מגיל צעיר בלט יובל כציוני וכפטריוט, היה קרוב למסורת היהודית והקפיד להניח תפילין בכל בוקר מאז בר המצווה שלו וגם בימי הלחימה בעזה. בתיכון הוא יצא עם משלחת תלמידים לפולין, לסיור במחנות, מסע חשוב ומשמעותי עבורו כאדם, כיהודי וכישראלי. במסגרת לימודי הפסיכולוגיה יובל בחר להכין עבודה לבגרות (פנ"מ) בנושא הגיוס לצבא, ובעבודה חקר מקרוב את המוטיבציה של הנוער לשירות קרבי ואת השפעת הדעות הפוליטיות של ההורים על המוטיבציה של הצעירים.
יובל ניחן בחשיבה מעמיקה ויצירתית, הוא הטיב לבטא את רגשותיו במכתבים ובשירים שכתב. גם כשהקשיב למוזיקה שאהב, ישראלית בעיקר, הוא נהג להקשיב למילים, לנתח את הטקסט לעומק ולהבין את משמעות השיר. מתוך שמחת החיים שאפיינה אותו יובל אהב גם לשיר בקול גדול ומלא שמחה בליווי של גיטרה.
בהיותו בן שש-עשרה כתב יובל שיר על "עץ הזית בו חפצתי מכול", בו הוא מחפש עץ זית בכל מקום, ולבסוף: "… לא אשכח, היה זה יום שישי / אבקשה את שאהבה נפשי, בכיתי / לפתע הרמתי את ראשי ותהיתי / אילו את מחשבתי פותח הייתי / וקצת מתפקח, ולא בכיתי / הייתי רואה שמאחורי הבית / צומח לי עץ זית".
אחרי נפילתו של יובל נשלח השיר להלחנה לעידן רייכל, אמן מאוד אהוב עליו.
בשיר שנמצא לאחר נפילתו כתב:"מה קורה כאן, האווירה נדחקת ונשחקת / ואפילו החברים אומרים שאני חי בסרט, על רטט / הכול נראה אותו דבר / פוליטיקאים מתחשבנים על גודל של נייר / וכל היום רבים בין שמאל לימין / אז למה להתווכח מי וכמה / אתם רבים ורבים אבל המדינה בקושי קמה / היא נמה… // נמאס לפתוח חדשות / ולראות רק בלגן וזוועות / כל היום פיגועים והתראות / תגידו, זה מה שאתם רוצים לראות? / אז די לשחיתות בין המפלגות / נתאחד כולם יחדיו / ונקים מדינה עכשיו".
יובל היה חובב טבע, אשר הרבה לטייל בארץ לאורכה ולרוחבה עם חברים, לתור את נופיה ואת מעיינותיה. אולי כשמו – יובל, ערוץ מים טבעי – פרחה חיבתו למעיינות. יובל חיפש מעיינות ברחבי הארץ ונהג לטבול בהם. הוא גם טייל בחו"ל עם חברים. יובל אהב את הים, את השקט, העוצמה והעומק שבו. אהבתו לים החלה בפעילות משפחתית של צלילה ודיג עם אביו ודודו – כבר בגיל חמש, בטיול לסיני, ביצע יובל את צלילתו הראשונה, עם בלוני חמצן, לעיניהם המשתאות של בני המשפחה ומדריכי הצלילה, עם הזמן עשה קורס צלילה וצלל באילת בכל זמן שהתאפשר לו.
כספורטאי מוכשר, יובל אהב לעסוק בספורט מגיל צעיר ובעיקר לשחק כדורגל. תחילה שיחק בחוג ובכיתה ד’ הצטרף כשחקן למועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא, לקבוצת הילדים ובהמשך לקבוצת הנערים. בהיותו בן שש-עשרה השתנו סדרי העדיפויות של יובל – הלימודים, התרומה לחברה וההכנות לשירות הצבאי היו בראש סדרי העדיפות והוא פרש מהמועדון אך לא מהכדורגל והמשיך לשחק בכל הזדמנות.
יובל היה מלא בשמחת החיים,ידע לחלק את זמנו בין עבודה לפנאי ונהנה מחיים חברתיים עשירים ומלאים עם חבריו הרבים. "יובי עם הגומות וחיוך הקסם", כתבו הוריו, "אופטימי ומלא שמחת חיים. תמיד שמח בחלקו ושמח בשמחתם של אחרים. באישיותו הצנועה סחף אליו חברים רבים, מתוך כריזמה עוצמתית ומנהיגות שקטה וטבעית שהייתה טבועה בו. יובי נגע באורו בכל אדם שהכיר וחיבר בין אינספור מעגלי חברים שלו, כך יצר קבוצת חברים גדולה בה כולם הכירו כמעט את כולם".
אחרי לימודי התיכון החליט יובל להתנדב לשנת שירות בכפר הנוער "קדמה" בדרום, הוא ראה בעבודה עם נוער שליחות חשובה ועל אף שלא היה בתנועת נוער ולא בן קיבוץ נרשם דרך התק"מ והצליח לעבור את כל המיונים ולהתקבל לשנת שירות דרכם. יובל רצה לתרום לחברה וביקש לתת לנערים שנשרו ממסגרות חינוכיות תקווה לעתיד טוב יותר. עד מהרה יובל יצר קשרים מיוחדים עם חניכיו, הקשיב להם והיה להם אח בוגר אשר מתווה את הדרך, מחזק ומעצים אותם. גם בשירות הצבאי הוא שמר על קשר עם חניכיו, ליובל היה גם קשר עמוק למקום וקדמה הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו. ברגילה מהצבא הביא את הצוות שלו ליום התנדבות בחממה של הכפר.
גם עם חבריו לקומונה, איתם עבר בשנת השירות חוויות רבות וחלק רגעים קסומים, היה ליובל קשר מיוחד במינו, יובל וחבריו לקומונה הפכו למשפחה אחת גדולה, בת שישה אחים ושש אחיות, שהרבו להיפגש ולבלות יחד גם אחרי שנת השירות.
כבעל ידי זהב, עבודת הכפיים הייתה דרך עבורו לבטא את כישרונו היצירתי, יובל כתב, צייר, בישל, עבד ויצר בברזל במסגרייה של הכפר, שם נחשף יובל גם לעבודת החקלאות בחממה, וטיפל בצמחים במסירות ובאהבה.
יובל ביקש לשרת שירות קרבי משמעותי ביחידה מובחרת, ולקראת הגיוס הרבה להתאמן ולהעלות את כושרו הגופני לצורך כך. אחרי גיבוש לשייטת עבר יובל ריאיון ליחידת אגוז, יחידת הקומנדו היבשתית של צה"ל, והתקבל אליה.
ביום 20.11.2011 התגייס יובל לצה"ל והחל את מסלול הכשרתו כלוחם ביחידת אגוז של חטיבת גולני. כבר בתחילת המסלול המאתגר של שנה וארבעה חודשים, בלטו כישורי המנהיגות שלו, באחריותו ובמסירותו, ובסוף הטירונות מונה למפקד כיתה בצוות שלו. חבריו לצוות העריכו אותו ורחשו לו כבוד רב. סיפר משה: "הייתה לכיתה בעיית אמינות של אכילת חטיפים בזמן שאסור… אחרי כיבוי אורות יובי עשה שיחה לכיתה, שאנחנו פוגעים באמון שנותנים בנו ושאנחנו צריכים להחזיר באותה מטבע. וכך היה. לא כי פחדנו מעונש או מהדחה מהמסלול, פשוט כי יובי ביקש אז עושים! … יובי ידע להניע אנשים מכך שהיה נוגע להם ישר בלב, לא בצעקות ולא באיומים פשוט נגיעה בלב".
מפקדיו של יובל הבחינו ביכולותיו ודרשו שייצא לקורס קצינים. אלא שכשבוע לפני תום המסלול הוא פרק את הכתף באימון מסכם קרב מגע. מתוצאות הבדיקות התברר שיובל סבל משבר בכתף ומקרע של הרצועה ונזקק לניתוח ולשיקום. אשר בעקבותיו יובל שוחרר מהצבא באופן זמני, לחצי שנה במהלכה עבר טיפולים פיזיותרפיים רבים כדי לחזור לכשירות מלאה. יובל ביצע את הטיפולים במסירות והתעקש לשוב לשירות קרבי, אף שהוצע לו פטור כיוון שנותרה פחות משנה עד תום שירות החובה שלו. לנוכח התעקשותו נעתר הצבא לבקשתו ובפברואר 2014 הוא גויס מחדש ושב ליחידת אגוז, שמפקדיה שמחו לקבלו שנית.
עם שובו של יובל ליחידה נקבע לו פרופיל נמוך והוא שירת במפקדת הפלוגה כעוזר הרס"ר, טיפל בלוגיסטיקה המבצעית של הלוחמים ובמקביל עבד על העלאת הפרופיל שלו כדי לחזור להיות לוחם. לאחר התעקשות הצליח יובל לזמן ועדת חריגים ובחודש מאי 2014, מוקדם מהמתוכנן, אושרה העלאת הפרופיל שלו. יובל היה מאושר, ושב לתפקידו הקודם כמפקד כיתת חוד, עד מהרה השתלב בצוות בצורה מלאה וביצע את תפקידו כאילו היה שם תמיד. "יובל היה לוחם ומפקד מעולה, עצמאי ויוזם", סיפרו מפקדיו, "שלקח על עצמו אחריות מעבר לתפקידיו. יובל היה מעמודי התווך בצוות ובפלוגה, חתר למצוינות והיווה בכך דוגמה ומופת. יובל היה חברותי ובעל חוש הומור, אהוב ומוערך על ידי הסובבים אותו".
בחודש יוני 2014, אחרי שמחבלים חטפו ורצחו שלושה נערים יהודים באזור חברון התחיל מבצע "שובו אחים", במקביל התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס בעזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר. כאשר עוד לפני תחילת המבצע עסקה יחידת אגוז בפעילות מבצעית בכרם שלום, באזור עוטף עזה. עם תחילת המבצע נקרא יובל, שהיה בקורס משתחררים לקראת שחרורו מצה"ל, לשוב ליחידתו בדרום.
ביום 17.7.2014 סוכל ניסיון חדירת שלושה-עשר מחבלים שהגיעו דרך מנהרה מרצועת עזה לאזור כרם שלום בכוונה לבצע פיגוע ע"י יובל והצוות שלו. בעקבות אירוע זה החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.
עם תחילת הכניסה הקרקעית נשלחה יחידת אגוז ללחימה בשכונת סג’עייה בעזה, מעוז החמאס. וביום שני 21.7.2014 לפנות בוקר, יצא יובל כמ"כ חוד עם צוותו ומפקדת היחידה לבית של מפקדת חמאס במטרה להביא משם מודיעין אודות מנהרות התופת. הכוח נתקל במטעני חבלה, בפיצוץ הראשון נפל סמל ראשון טל ניסים יפרח ובפיצוץ השני, כמה שניות אחר כך, נפל יובל. עוד ארבעה-עשר מלוחמי הכוח, כולל מפקדי היחידה, נפצעו בפיצוצי המטענים. כוח נוסף השלים את המשימה, והביא לצה"ל מידע מודיעיני בעל חשיבות רבה. ביום החמישי לכניסה הקרקעית לאחר לחימה מתישה בסג’עייה, יובל נפל בקרב ביום כ"ג בתמוז תשע"ד (21.7.2014).
יובל היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר הורים, אח וחברה – דניאלה.
ספד ליובל אחיו ירדן: "יובי, אולטרה סגול, קרן אור עוצמתית שכמותך … איך אפשר להכיל ריק? גודל הפרדוקס רק מתעצם עם המחשבה שלא אזכה לראות אותך שוב.
יובי, יובי התינוק המתוק עם הריסים הגדולים, יובי ששותה מבקבוק ומחייג, יובי שאוהב כחול, יובי שנתקע בשלולית עם המגפיים, יובי שבא חושך לגרד, יובי שאוהב כדורגל, יובי התאום של דג’ה, יובי ששואל שאלות כנות, שאלות תמימות.
יובי מהקומונה בקדמה, יובי הלוחם, הפצוע ומהר מאוד שוב לוחם, יובי שחוזר מהר הביתה ומוריד את המדים, מתקלח ויוצא לפגוש חברים, יובי השקט, יובי המקשיב, יובי החד ועם זאת מאוד רגיש, יובי היצירתי, יובי עם תעצומות הנפש.
יובי של דניאלה, יובי שלנו, יובי שלי, יובי שאיננו … גור הנמרים שלנו שגדל, נהיה לאגוזניק והפך לאריה המגן שלנו, נלקח מאיתנו באכזריות …
החיים בלעדיך יהיו עבורנו עטויי דוק שחור, אפלה, מסך שנתקע ולא עולה. תדע שאהבנו אותך מאוד מאוד מאוד בחייך ואנחנו מתגעגעים בלי סוף …
תנוח על משכבך ותבוא לבקר אותנו בחלומות, שם תהיה הכי אמיתי בשבילנו.
שלך, אימא אבא וירדי".
דניאלה, חברתו של יובל, ספדה לו: "יובל שלי, אהוב שלי … כל שנייה איתך, כל חלקיק שנייה שאני נושאת עכשיו איתי היה שווה את הכאב הקשה מנשוא הזה …
יובל, הלוואי שהותרת לי רק קצת מהחומר המופלא הזה שאתה קרוץ ממנו, כדי שאוכל להמשיך ולהפיץ את האור שלך, את האהבה האמיצה שלך.
שלך, עד שאשוב אליך, דניאלה".
"כה מלא אדם וכה מלא חיים, בכה מעט שנים", כתבו בני המשפחה. "השחרור היה כבר באופק וליובי היו עוד המון תכניות לעתיד שנגדעו באיבן … לכל אורך הדרך, בחייו הקצרים אך המלאים בעשייה, יובל היה אינדיבידואל מרשים שהאמין בדרך שבחר ופעל מתוך ערכים של נתינה, אהבת האדם ואהבת הארץ שלמענה לחם".
בפברואר 2015, ביוזמת עמותת אוהדי "הלב הירוק", נפתח משחק הליגה של קבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא, שיובל אהד ושיחק בה בצעירותו, בטקס לזכרו הריע הקהל לכבודו בדקה של מחיאות כפיים, כנהוג במגרשי כדורגל.
יובל מונצח באתר ההנצחה החטיבתי בצומת גולני ובאתר ההנצחה של אגוז בקלעת נמרוד שבגולן. לזכר יובל וטל הקים הצוות שלהם מיחידת אגוז את "מצפה החיוך" במעלה הגלבוע, פינה של התייחדות ושקט עם נוף מדהים של הארץ.
חברים של יובל יצאו למסע בשביל ישראל לזכרו.
באתר פייסבוק פתחה משפחתו של יובל דף קהילה, "יובל דגן – יובי נזכור אותך תמיד", ובו קורות חייו באומר ובתמונות ודברי זיכרון שמפרסמים אוהביו.
