השופט מיכאל קרשן גזר עליו 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.
הנאשם, בן 40 הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום, בביצוע עבירה של הפרת אמונים. לפי עובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית שירת הנאשם כחוקר בתחנת ראש העין במשטרת ישראל.
ביום 7.8.2013 נחקר בתחנת ראש העין חשד לפדופיליה. באותו יום הובאה צעירה לתחנה לשם מסירת הודעה במסגרת חקירת הפרשה. הנאשם הונחה לגבות את הודעתה ובתום גביית ההודעה שוחררה לביתה.
ביום 11.8.2013 נחקרה פעם נוספת על ידי הנאשם, הפעם באזהרה בהתאם להחלטתו של הנאשם. במהלך החקירה בתחנה התפתח בין השניים שיח בעל אופי אינטימי-מיני. עוד הועלתה בין השניים האפשרות להיפגש מחוץ לתחנת המשטרה. לאחר החקירה החליטו הממונים על הנאשם לשחרר את הצעירה לביתה. באותו ערב התקשר הנאשם אליה והשניים קבעו להיפגש בסמוך לתחנת המשטרה. הנאשם הגיע למפגש ברכבו הפרטי, כשאינו לובש מדים. הצעירה עלתה לרכבו והשניים נסעו לאזור מבודד. בהיותם באזור המבודד התקיים בתוך רכבו של הנאשם מגע בעל אופי מיני בין השניים.
הנאשם לא דיווח על ההתנהלות בעלת האופי המיני שהייתה ביניהם, ולא העמיד את האחראים עליו על ניגוד העניינים בו היה מצוי כתוצאה מכך.
הנאשם נעדר עבר פלילי. הנאשם הסביר את הסתבכותו בעבירה על רקע הידרדרות מערכת היחסים עם אשתו ואם ילדיו. לדבריו במהלך הפגישה האינטימית הבין שפעל באופן שגוי וביקש לסיים את הפגישה. הנאשם סבר כי לא עבר על החוק שכן חקירת הפרשה אמורה הייתה לעבור לטיפולה של יחידה אחרת, אולם למחרת כשהתבקש לחקור את הצעירה שוב פעל באופן לא חוקי כאשר הסתיר את התנהלותו ממפקדיו. הנאשם ביטא בושה וחרטה על מעשיו. תאר את הנזק שנגרם לו ולבני משפחתו כתוצאה מפיטוריו מהמשטרה, שלל את הצורך בטיפול וביטא נכונות לבצע של"צ.
שירות המבחן סבר כי הנאשם זקוק לטיפול, בין היתר נוכח התרשמותו מחלקים מניפולטיביים באישיותו, אך הנאשם שלל כאמור אפשרות זו. למרות האמור, המליץ שירות המבחן במקרה זה על של"צ, ואף על ביטול הרשעתו של הנאשם, וזאת על מנת לא לפגוע בתדמיתו העצמית וביכולתו להתפרנס מעבודה כחוקר פרטי.
השופט קרשן נימק את גזר הדין :"במסגרת ביצוע תפקידיו "גלש" הנאשם מתפקידו כחוקר משטרה למחוזות אחרים. הוא קשר קשר אינטימי-מיני עם נחקרת בזמן שחקר אותה באזהרה כחשודה בעבירות חמורות, מימש (או החל לממש) את כוונותיו המיניות לאחר החקירה, המשיך וביצע פעולות חקירה עם אותה נחקרת גם לאחר המפגש האינטימי ביניהם, ונוסף על כל אלה – נמנע מלדווח למפקדיו על אשר אירע ולא העמיד אותם על ניגוד העניינים החריף אליו קלע את עצמו.
כישלונו של הנאשם אינו נעוץ אך בכך שלא דיווח למפקדיו על ניגוד העניינים האמור. כישלונו טמון בכך שקלע את עצמו מלכתחילה למצב של ניגוד עניינים, וחמור מכך – המשיך לפעול כחוקר משטרה תוך שהוא מצוי במצב של ניגוד עניינים.
מעשים שכאלה, המבוצעים בתחנת משטרה, על ידי שוטר במדים, בקשר עם הפעלת סמכויותיו, הם מעשים חמורים. ברור כי אמון הציבור בשוטריו ובתקינות פעולותיהם נפגע באורח משמעותי, קיים פער כוחות גדול בין שוטר לאדם הבא עמו במגע. השוטר יודע היטב כי דרישות כאלה ואחרות שיפנה לאדם, בוודאי אדם שנחקר על ידו, לא בקלות יסורבו. ניצול הנאשם את פער הכוחות המובנה בינו לבין המתלוננת מקנה נופך חומרה נוסף למעשיו.
העבירה של הפרת אמונים –כמוה כעבירת השוחד– נמנית על העבירות שבהן הקורבן אינו הפרט אלא הציבור, ואחת ממטרות הענישה בעבירה זו היא הטבעת אות קלון על מבצע העבירה, והבעת סלידתה של החברה ממעשיו בצורה שתרתיע את הרבים. אשר על כן, אני סבור כי, ככלל, גם כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל לטובת הנאשם אין לוותר על הרשעתו בעבירה של הפרת אמונים, אלא יש לתת ביטוי לכך באמצעות הקלה בעונש
שקלתי את הפגיעה הקשה שהסבו מעשי הנאשם לאמון הציבור במשטרת ישראל ואת הצורך המובהק בהרתעת הרבים בסוג זה של עבירות.
לקולה שקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפורטו בתסקיר, במסמכים ובעדויות ההגנה, לרבות: הטלטלה שעברו חייו האישיים של הנאשם כתוצאה מחשיפת המקרה ופיטוריו מהמשטרה, הפגיעה במשפחתו, הזמן שחלף מעת ביצוע העבירה והעובדה כי הנאשם פוטר מהמשטרה ואינו משמש עוד כשוטר. שקלתי גם את הפגיעה הכלכלית שתיגרם לנאשם כתוצאה מריצוי עונש של עבודות שירות.
אני גוזר אפוא על הנאשם את העונשים הבאים:
• מאסר בפועל בן ארבעה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות במתנ"ס, קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.
