כאשר אפשר היה ללכת לבאר ולחזור הביתה עם שני דליים מים חיים, במושבה כבר הרגישו אחרת. שתילת בוסתניי השקדים קיבלה תנופה ומהר מאוד הגיע השטח של הנטיעות ל 1500 דונם. כך גם נוצרה התופעה של אותם הימים “השלג בכפר סבא” שנוצר בימים של רוחות חזקו שהשירו את עלי הכותרת וכל המושבה כוסתה בלבן.
השקדים החלו להניב, נוספה העבודה של פיצוח השקדים – בידיים עם שני אבנים – אריזתם בשקים למשלוח על ידי חברת “השקד” ביפו ליצוא. המתיישבים החלו להרוויח ותכננו את הקמת בתי הקבע שלהם.
גם הנוטע המקצועי של המושבה יצחק שיינפיין הגדיל את המשתלה שלו בקרבת הבאר כאשר ביום היה מנהל את נטיעת הבוסתנים ובלילה משקה את המשתלה שלו ישר מהבאר. כך הוא סיפק שתילי אקליפטוס לבעלי הקרקעות שקנו אותם להשבחה ומכירה לכל דורש אחרי שנטעו אותם והוכיחו שהאדמה טובה. שארית מאותן חורשות היא “חורשת בית ספר אושיסקין”.
2 האקליפטוסים המרשימים הצמודים לבניין העירייה הם עדות חיה למעשה ידיו של י.שינפיין. ב 1906 כשהסתיימה מלאכת בניית החאן וחפירת הבאר, הגיעו למושבה ילדיי המתיישבים מהגן בפתח תקווה כדיי לחגוג את ט’ו בשבט עם הוריהם . בחגיגה הזו נטעו עצי
אקליפטוס בכל השטח מסביב לחאן ו2 העצים הם היחידים נשארו.
