כך אומרת בגילוי לב, השחקנית והיוצרת, שלומית רון, שלימים לקחה את הקשיים האישיים והפכה למומחית בתחום לקויות למידה קשב וריכוז בסטודיו “שלומית רון”, ברמת השרון, בו היא עושה חיל ומצליחה להעצים בעלי לקויות למידה
שלומית רון, למדה משחק ב"בית צבי", ובמקביל למדה על לקויות למידה וקשב וריכוז- ADHD/ שילוב שני התחומים הביא את שלומית לכתיבת הצגת היחיד "יום-יום", הצגה המיועדת לאנשי חינוך, הורים ותלמידים בנושא לקויות למידה וקשב וריכוז מתוך החוויה האישית
כמו כן הוציאה לאור את ספר הילדים המצליח "רק טילי מבינה", המספר את סיפורה האישי לאור לקויות הלמידה והקשב ומקיימת מפגשי סופר.
כיום שלומית נחשבת למומחית בתחום לקויות הלמידה והקשב, מעבירה סדנאות והרצאות חווייתיות ומעצימות בנושא חשוב זה בשילוב סיפורה האישי.
מכריה מספרים עליה שהיא אישה חמה, עם לב גדול ורחב "פרוייקט סיוע ליקויי למידה הוא קרוב מאוד לליבה כי היא סבלה מזה כל החיים. היא תעשה כל אשר לאל ידה כדי ללמד אותם שהם לא לבד. היא מרצה בבתי ספר, מורים ומנהלות ומצליחה לשנות אצל רבים את הסטיגמה ולשנות לחלוטין את הבטחון העצמי שלהם והאמונה בעצמם".
ספרי לי על החוויה שלך בתור ילדה.
בתור ילדה, היו לי תמיד המחשבות שהלימודים בבית הספר לא יגמרו לעולם, והמחשבות לא פסקו. חשבתי שכל ה 12 שנים הללו ימשכו לנצח. חוויה של תסכול שלא מבינים אותי. יושבת בכיתה וחולמת, הראש היה במקומות אחרים כשהנושא לא ריתק אותי. כל כך רציתי ללמוד לנגן בפסנתר אך קשה היה לי ללמוד פסנתר – לקרוא תווים וגם לנגן בו זמנית זה בלתי אפשרי מבחינתי. ובאותה מידה קשה היה לי להעתיק מהלוח בלי לדלג על שורות ולאחר מכן לא להבין כלום ממה שכתבתי בבית. קשה היה לי לזכור איך כותבים מילים בלי לטעות עם עם ע או א או ה ..ת או ט…ש או ס… מתסכל היה ללמוד למבחן ושכל החומר נעלם מהראש בשעה השלישית כשמגיעה שעת הבחינה. לוח הכפל ממש קשה היה לי לזכור, הסתגרות, העדפתי לרוב להיות עם עצמי ולא פעילה במיוחד מבחינה חברתית כדי שלא יגלו את הקשיים שלי, הכי טוב היה לי בבית עם הכלבה שלי טילי שנתנה לי המון חום ואהבה בלי שיפוטיות וביקורת אהבה בלי סוף, קבלה. הייתה לי גם חברה טובה שהיה לי מאוד נוח איתה גם היא קיבלה אותי כפי שאני [יונית] ומאוד אהבה אותי".
איך הגעת לכתוב את הספר רק "טילי מבינה"?
"הספר שלי "רק טילי מבינה" הוא בעצם תיקון. מה שהייתי רוצה שיקרה, שאגלה את הלקויות שלי מוקדם יותר כדי לא לגרור חוסר ביטחון והערכה עצמית נמוכה, דבר המשפיע על כל תחומי החיים בהווה ובעתיד. בספר אני מגלה את לקות הלמידה והקשב שלי בכיתה ד’, לעומת המציאות שזה היה בסוף שנות ה 20 שלי תחילת 30. אני חושבת שמסלול החיים שלי היה שונה לגמרי לו היו מאתרים את הלקויות שלי מוקדם יותר. אני רוצה שילדים והורים יקראו ויפנימו ויעשו את השינוי במשפחות שלהם".
מה העצה שאת נותנת להורים עם ילדים בעלי ליקויי למידה?
"העצה שלי היא חיבוק תרתי משמע. הכי חשוב לעטוף את הילדים האלו בחום ובאהבה במילים מעצימות ומחזקות. שההורים יעזרו לילד לפתח את נקודות החוזק של ילדיהם, שיחפשו וימצאו את הדבר שהילד שלהם הכי טוב בו, ופשוט לא ירפו. עם זכוכית מגדלת שיחפש את הדבר שהילד הכי אוהב לעשות ושהוא יעשה את זה יום יום…וכל היום, גם אם זה לאפות עוגות".
כיצד הגעת להצגה "יום יום"?
"חשבתי שיש לי את הזכות כשחקנית להשפיע ולעורר שינוי מתוך החוויה האישית שלי. רציתי לעלות את הנושא הזה לבמות בבתי הספר למורים להורים ולתלמידים, לעורר שינוי ומודעות לתחושות הפנימיות שעוברים התלמידים הללו. זה שיש היום מודעות והתאמות זה מצוין אבל זה לא מתחיל ומסתיים שם. זה עמוק יותר, הילדים המדהימים הללו עוברים קשיים יומיומיים קשיים פנימיים עמוקים ששום התאמה לא יכולה לתקן. לכן חשוב לי לעמוד על הבמות ולהופיע בחדרי המורים ולתת למורים את התחושה האמיתית של הילד דרך הסיפור שלי ודרך סימולציות ומשחקי תפקידים שאני עושה להם. אני מדמה את המורים לכיתה של תלמידים לקויי למידה וקשב וכך הם חשים על אמת את הקושי וחוזרים אמפתיים הרבה יותר לכיתה.
ספרי על ההצגה
"אמא שמגלה את לקות הלמידה שלה דרך הבת שלה וחוזרת למצבים מהעבר שלה כתלמידה בבית הספר, מול המורים ההורים והתלמידים. היום אני מקיימת "הרצגה" שזה שילוב של ההצגה +הרצאה+ משחק תפקידים וסרט קצר. אני גם מקריאה קטעים מהספר שלי. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי אני מרגישה סיפוק גדול ושליחות".
מה החלום שלך
"לעבוד באמצעות משרד החינוך ולהגיע למורים בכל בית ספר בארץ!".
