לא אובייקטיבי. הטור הפוליטי של דודו רוטמן

אז עשיתם את החישוב, המשפחה התרחבה, המשכורת קצת התייצבה ואפשר. אפשר לשפר. החלטתם לעשות את הצעד הגדול הבא ולרכוש דירה קצת גדולה יותר. בחרתם, בצדק מבחינתכם, באחד המתחמים החדשים של הוד השרון, אלה שצצים בה לאחרונה בפטריות אחרי הגשם או כמגדלים אחרי פוליטיקאים – 1200, הבוסתן, ועוד כהנה.

יכול להיות ששמעתם טובות על העיר והחלטתם לעבור. בכלל, אם זה נגמר בשם ”השרון”, זה חייב להיות יותר טוב מאיזו פתח תקוה או ראש העין לא? זה נשמע ירוק כזה, פרדסי כזה, תותי כזה. מלא הוד. מלא שרון. אפילו מקבלים אתכם כל כך יפה. שולחים לכם חמסה עם ברכה אישית מראש העירייה. מה יכול להיות רע? יכול להיות שאתם אפילו כבר מתגוררים בעיר כמה שנים. אולי באחד הפרויקטים הותיקים יותר של מגדיאל, אלה בני השמונה והעשר קומות, שפתאום נדמים גמדיים משהו. עם דירות השלשה והארבעה חדרים ומרפסות השמש, שנדמות היום צפופות משהו. אתם כבר יודעים משהו על העיר. לא קונים אתכם בחמסות. אתם יודעים איך נראים הבילויים בערב ואיך נראית היציאה לעבודה בבוקר. בכל זאת. המשפחה התרחבה, ואין אפשרות כרגע יותר קרובה לעבודה. אז יאללה, משכנתא קטנטונת, עוד קצת עזרה, ואוטוטו נזכה גם אנחנו בדירת מגדל משלנו. גם בלי החמסה מהעירייה.

מזל טוב וברכות חמות. העירייה שלכם אוהבת ומכבדת אתכם ועובדת נורא נורא קשה בשבילכם. כפי שבוודאי תראו בחוברת הכרומו הקטנה שנלווית לטופס חיוב הארנונה שלכם, ואתם בטח תעמיקו לעיין בה, לפני שתגיעו לשורה התחתונה בדף החיוב ותחטפו את השוק של החיים שלכם.

פתאום תבינו שהחמסה שקיבלתם לפני כמה ימים מהעירייה זו החמסה הכי יקרה שקניתם אי פעם. ”אבל איך זה יכול להיות?” בטח תשאלו את עצמכם. ”זו בטח טעות” תענו לעצמכם. ”הרי אני קונה כל כך קפדן, בדקתי היטב כמה הארנונה למטר בהוד השרון. חישבתי שאשלם אמנם טיפ טיפה יותר מהאלף ומשהו שקל ששילמתי. אבל איך הם הגיעו לעזאזל לסכום הזה?" ואולי תגידו ”רגע, אני הרי גרתי כאן, מעבר לכביש, במתחם ‘אביב’ ועל החמישה-חדרים-מאה-שלשים-מטר שילמתי 1200 ש”ח בחודשיים. אז איך, איך לעזאזל על אותו גודל בדיוק וממש באותו אזור (רק עם קצת יותר פקקים) אני משלם כמעט 500 ש”ח יותר? מתי זה קרה?" וזה עוד לפני ההעלאה שהם ביקשו ממשרד הפנים לאשר (פתאום אתה נזכר ומתחיל להזיע).

ואז תגיע הפאניקה. כמו כולם, גם אתם חיים על השקל. כמו כולם גם אתם עשיתם את החישוב שלכם של הכנסות והוצאות צפויות. כמו כולם גם אתם חשבתם שההוצאה הספציפית הזאת לא תשתנה באופן דרמטי. כלומר – חשבון החשמל בקיץ לפעמים קופץ. חשבון המים מתריע לעתים על נזילה. אבל הארנונה? מה, הדירה שינתה את גודלה? הקירות גבהו? אנחנו מקבלים הרבה הרבה הרבה יותר שירותים עירוניים ממה שקיבלנו כאשר גרנו מעבר לכביש? הארנונה תישאר קבועה. אולי תעודכן בכמה עשרות שקלים. אבל חמש מאות שקלים נוספים לחודשיים? מאיפה תביאו את זה?

זה בסדר. ירגיע אתכם האיש מהעירייה. זו בכלל אשמתכם. "מה, אתם לא שמעתם שמשנים את שיטת חישוב הארנונה בעיר? מה לא ידעתם שתושבי העיר שזכו להתגורר בבתים משותפים אמורים לשלם ארנונה על חדרי המדרגות? והחניות? וחדר הגנרטור? וחדר הדוודים? והלובי? והגינה? אבל החלטנו על זה. אפילו די מזמן, בקדנציה הקודמת. אגב, איך החמסה?" אתם תתפסו את הראש ותנסו להיזכר. אין מצב. לא תזכרו. זו הייתה החלטה שהועברה בשקט. קראו לה אז ”שינוי שיטת המדידה”. אחר כך, אם לא תתעצלו, תלכו לבדוק אצל החברים שלכם בעיר, לנסות לארגן אותם, הרי כולם משלמים עכשיו יותר. ואז תחטפו את השוק השני.

”לא, לא כולם משלמים יותר”. אומר לכם המרגיע העירוני. "מה זאת אומרת? דמנו סמוק פחות מדמם של החברים מהצד השני של הרחוב?". ”לא בדיוק”. הוא יענה, ”אנחנו מודדים בכל העיר, אבל זה לוקח זמן, אתם פשוט זכיתם, הכי גבוהים, והכי ראשונים”. או במלים אחרות: ”אתם מבינים, התושבים הקיימים של הוד השרון, הם לא נחמדים כמותכם. הם די קרציות. הם לא כל כך אוהבים שמעלים להם את הארנונה פתאום סתם. הם מציקים לחברי המועצה שלהם, הם פונים לבתי משפט, הם מפגינים. אז בינתיים אנחנו לא נגבה מהם עוד.
כי אתם יודעים. היו בחירות וזה. ובכלל הם גם לא קיבלו את החמסה שאתם קיבלתם, אגב, תליתם אותה כבר בכניסה לדירה?” אתה תוריד את היד עם הטלפון. או שתסיט את העיניים מן המחשב ותחפש את החמסה ההיא. פתאום תשים לב שחרוט עליה משהו באותיות קטנטנות ובכתב רש”י. אל תרוץ למחשב. אני מכיר חוקר ספרות עברית קדומה שיפענח בשבילך בקלות את הכתובת. רשום שם: ”פראיירים לא מתים, הם רק קונים דירה בהוד השרון”.