תערוכה זו היא התערוכה השישית של עמותת “אמן בעירו” המתקיימת בבית-הקפה לחם ארז ועוסקת הפעם במדיית הצילום. שלושת האמנים המציגים אשר גיבל, לירית שפיר שמש ואלכס גל מתמקדים בנושאים הקרובים לליבם
בבית הקפה לחם ארז ברחוב רוטשילד בכ"ס מתקיימות תערוכות מתחלפות של אמני עמותת "אמן בעירו". חברי העמותה הם אמנים תושבי העיר כפר-סבא, קבוצה ייחודית ששמה לה למטרה לאגד תחתיה ולקדם את אמני העיר בתחום האמנות הפלסטית.
"לצלם כל דבר העולה בדמיונך, שבאופן מפתיע גולש מעבר לגבולות שקבעת, זהה לגלישה מהמציאות לפנטסיה", אומר הצלם אשר גיבל.
אשר גיבל מצלם מגיל 23. במדיה הזו ראה מעין קסם, שטעמו (גם אם השתנה ברבות השנים), עדיין לא פג, ודומה שגם השתבח, לפחות בזיכרון , כמו אצל אדם מבוגר הזוכר את מטעמי ביתו בהיותו נער. "נהנתי גם מהחלקים הפחות נעימים כמו סלילת סרטי צילום בחושך, שהיו מייגעים באותה עת. התגמול היה בפיתוח ההדפס, כשהדמות מתגלה מבעד לנוזל הפיתוח העכור. בשונה מהיום כשהממשק אינטואיטיבי, ונעשה בעזרת תוכנות מחשב".
ב-1974 לאחר מלחמת יום כיפור, למד גיבל צילום במכללת הדסה שבירושלים ובשנה השנייה ללימודיו קיבל מלגת הצטיינות בלימודים.
באותם שנים צילם אשר גיבל בשכונות תל-אביב, כגון שכונת התקווה, שכונת הארגזים, שבזי וכרם התימנים. רוב הצילומים נשארו בארכיון נגטיבים בעיקר בשחור לבן, מעט תמונות הודפסו.
ב- 2009 לאחר סריקת הנגטיבים ובשיתוף עם האוצרת לורי פשניצה מציג גיבל תערוכה בבית התנ"ך ובחגיגות המאה לתל אביב, הוצגו יותר מ-60 הגדלות צילומיו. כיום עוסק אשר גיבל בצילום לצורך אמנות ותיעוד אישי וסביבתי.
בעולמה של הצלמת לירית שפיר שמש, מוטיבים של מים, טיפות קטנות וזרימות גדולות, עולם שלם של שקיפות, צבע, תנועה ומרחב, המהווים מנושאי ההשראה החשובים והייחודים לה.
לירית שפיר שמש – כבדת ראייה ושמיעה, מרגישה כי דרך הצילום ביכולתה להתגבר על המכשולים ולהראות לכול את שייכותה לעולם שהופך נגיש יותר ויותר לאנשים עם מוגבלויות. למרות מוגבלותה הקשה, שפיר שמש שאפה תמיד ללמוד ולהשתלב בצבא ובלימודים אקדמיים, בעבודה ובאמנות. לירית מעבירה הרצאות בהן היא מבקשת לקרב את קהל השומעים לעולם של אנשים כמוה עם מוגבלויות חושיות. לירית שפיר שמש מציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות, והחודש יוצאת במשלחת ייחודית של אמנים ישראליים המציגים באחת מתערוכות האמנות הנחשבות באירופה – ארט מונקו.
הצלם אלכס גל מספר: "כיובל שנים עסקתי למחייתי בתחום התעופה. וכחובב זואולוגיה נמשכתי מטבע הדברים לצלם את אותם יצורים מעופפים. כל חיי הייתי יצירתי, והחל בילדותי המוקדמת. גדלתי בבית דל אמצעים, היה לי כישרון לציור, זה היה ברור".
הצלם אלכס גל למד במכון לאומנות פלסטית בבת ים במגמת ציור אצל אבא פניכל, אליהו גת אפשטיין והמשיך ללמוד שנתיים נוספות בבית הספר הגבוה לציור בניהולו של פרופ’ אריה מרגושלסקי.
גל עסק בהוראה והציג בתחומי אמנות שונים. במקביל לכל אלה, למעשה כמעט כל חייו, עסק גל בתחביב הצילום, ממצלמת הבוקס הפרימיטיבית, דרך שורה של מצלמות רבות ועד למצלמת קנון מודרנית. בתחילת שנות ה – 80 השתתף בקורס צילום ופיתוח אצל אשר גיבל, אתו הוא מציג בתערוכה זו.
את הכתיבה גילה אלכס גל לאחר שאיבד את בתו שירה בתאונת דרכים ובעקבות הפקת ספר לזכרה. מאז השתלם בסדנאות כתיבה יצירתית רבות עד שבשנת 2011 הוציא לאור את הספר "אחותי שאבדה" המכיל סיפורים קצרים ואיורים מפרי עטו. היום, למרות לקותו בפרקינסון, ממשיך לכתוב, לצלם ואף לפסל.
התערוכה הצבעונית והמרשימה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום.
