פרופסור חצרוני אמר שחלק מנשים שמתלוננות על הטרדה מינית הן פנטזיונריות שאיש לא חושק בהן ולכן הן ממציאות; הסתכסך עם הפנימיסטיות, אמר שזכותו של משה סילמן להצית את עצמו (והתנצל), רב עם אנשי המחאה החברתית ואמר שהם פשוט רוצים לחיות על חשבון הברון ועוד, אבל איך זה קשור לקורס שהוא מעביר בשיטות מחקר?!
האם ניתן ורצוי לפטר מרצה באקדמיה בישראל (ועוד במוסד אוניברסיטאי) בגין דעותיו האישיות ופרסומיו בפייסבוק? נדגיש שחצרוני מלמד קורסים בתקשורת ושיטות מחקר באוניברסיטה, שם הוא שומר את דעותיו "הקיצוניות" לעצמו, וגם בכל פרסומיו בתקשורת מקפיד לציין שדעותיו הן שלו בלבד ולא מייצגות את אונ’ אריאל.
אפשר שהפיטורים הם לא רק על רקע אמירותיו בנושא אנטי-פמיניזם, חברה וכלכלה אלא גם מאחר והוא כידוע תומך בהחזרת שטחים תמורת שלום וגם אמר זאת בעבר כמה פעמים.
לאחרונה אף נבחר חצרוני לועד העובדים של אונ’ אריאל, מה שלדעתו גרם באופן ישיר להחלטה על קיום השימוע בעניינו דווקא עכשיו. כידוע, המוסדות האקדמיים אמורים להוות דוגמא ומופת של פלורליזם ושמירה על חופש הביטוי ומאוד לא מקובל לפטר מרצים על רקע זה, מה גם שמעולם לא התבטא חצרוי באופן פוגעני כלפי תלמידים.
פרופ’ אלון הראל מהאונ’ העברית בירושלים (הפקולטה למשפטים), עורר סערה לפני כמה שנים כשאמר במהלך ויכוח שתועד במצלמה "התנ"ך בתחת שלי" ועורר זעם רב, אולם לא פוטר ולא הוגש נגדו כתב אישום על פגיעה ברגשות הציבור, בגלל ההגנה על חופש הביטוי.
כאמור, אין האוניברסיטה פועלת באופן דומה בעניין כלפי שאר חברי הסגל שלה ובמיוחד בנוגע להתבטאויותיו הפרטיות של הח"כ לשעבר מיכאל בן- ארי מסיעת "הבית היהודי", שהשמיע ברבים בעבר אמירות גזעניות ופוגעניות כלפי ערבים.
ביום שני הקרוב צפויים להתייצב בבית המשפט בת"א, האחד נגד השני: פרופ’ אמיר חצרוני, המרצה הצבעוני והפרובוקטיבי (אך האהוד על תלמידיו) מצד אחד, ואוניברסיטת אריאל, שמבקשת לפטר אותו בגין התבטאויותיו הפומביות "הקיצוניות", מצד שני.
מאוניברסיטת אריאל נמסר בתגובה:"השימוע לפרופ’ אמיר חצרוני נקבע נוכח התבטאויותיו הסקסיסטיות, הבלתי תקינות בעליל והפוגעניות כלפי ציבור הנשים ואוכלוסיות של חסרי ישע. התבטאויותיו הציבוריות המתמשכות כפרופ’ לתקשורת המונים באוניברסיטת אריאל בשומרון, מעוותות את דמותה הציבורית של האוניברסיטה ופוגעות בשורה ארוכה של סטודנטים ובעיקר סטודנטיות.
אחת מתוצאות התבטאויות אלה היתה פניה של כ-1,800 נשים, גברים וארגונים – לרבות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית וחברת הכנסת מיכל רוזין. בפניה זו מחו, בצדק, על המשך כהונתו של אמיר חצרוני כפרופ’ במוסד להשכלה גבוהה. גם מוסדות להשכלה גבוהה אמורים לקיים לפחות נורמות חינוכיות ציבוריות מינימליות, תוך שמירת חירות חשיבה אקדמית. בראיונות עבר לתקשורת חצרוני שיבח את החופש הביטוי באוניברסיטה, אך גם לחופש ביטוי יש גבולות ולצערנו הוא חצה גבולות אלו. חופש ביטוי אינו מתן הזכות לפגוע באוכלוסיות מוחלשות ובציבור הנשים בישראל. יש להדגיש שההחלטה על השימוע התקבלה שבועות לפני שאמיר חצרוני הגיש את מועמדותו לועד. יתר על כן, ההחלטה על השימוע התקבלה לאחר שהוא הוזהר מספר פעמים בחצי השנה האחרונה, שרבות מהתבטאויותיו אינן עומדות בנורמות מינימליות של בן תרבות והמשכן יחייב את האוניברסיטה לפעול לפיטוריו. יש לנו את הסיבה להאמין כי מטרתו של חצרוני בהצטרפות לועד היתה בבחינת אחיזה בקרנות המזבח, בכדי להימלט מההתמודדות עם השימוע לקראת פיטורין. יש לציין כי חצרוני נבחר לתפקיד חבר ועד על ידי 24 קולות מתוך 300 חברי סגל בעלי זכות בחירה, בהליך אשר יש ספקות לגבי חוקיותו וציבוריותו. ביטוי לבעייתיות הליך זה באה לידי ביטוי בין השאר במכתב של למעלה מ-50 חברי סגל בכיר, אשר פנו ליו"ר ועד הסגל בתביעה לביטול תוצאות הבחירות. במכתב זה ציינו חברי הסגל שאמיר חצרוני אינו ראוי לבוא בקרב הקהילה האקדמית. חשוב לציין שביה"ד לעבודה ביקש לדון בנושא במעמד שני הצדדים בימים הקרובים".
