התערוכה ‘קעצאלע’ (חתולה באידיש) לקוח מתוך ספרה של גרוסמן המתאר את הכינוי שהומצא לה בילדותה על ידי הוריה שנספו עם משפחתה באושוויץ

צביה גרוסמן: "אני רואה את עצמי בת מזל בכך שהצלחתי להגשים חלום ילדות ולעלות לארץ ישראל. והנה, הצלחתי לעבור את תופת השואה, לשרוד ולהגשים את חלומי לעלות ביחד עם משפחתי לארץ".

תלמידים משכבת ה’ בבית הספר היסודי ‘פעמונים’ התחקו אחר סיפור חייה של תושבת רעננה, צביה גרוסמן, ניצולת שואה בת 89 המתגוררת בשכונת קריית שרת.

במסגרת לימודי השואה בבית הספר, הגברת תחושת הזיקה בין הדור הצעיר לניצולי השואה ועידוד ערכי הנתינה, ההתנדבות ואהבת הארץ, נולד הפרויקט "לומדים וחוקרים", בהנחיית המורה רעות פישר.
במסגרתו, ביצעו כל תלמידי השכבה חקר על תקופה אחרת בחייה של צביה גרוסמן. בסופו של תהליך, הופקה חוברת אחת המסכמת את תולדותיה ושורשיה, ועוברת דרך סיפור השואה, השחרור, נישואיה, עלייתה ארצה ומשפחתה ברעננה.

כחלק מהפרויקט המרגש, נפגשו התלמידים עם צביה גרוסמן אשר גוללה בפניהם את סיפורה האישי ובהמשך אף הוכנה בבית הספר תערוכה בשם "קעצאלע", על שם הכינוי שהומצא לצביה גרוסמן בילדותיה על ידי הוריה ומשמעותו חתולה באידיש, סמל לכך שהייתה הקטנה מבין אחיותיה ואהבה מאוד את קרבת ההורים.
תלמידי כיתות ה’ קיימו הדרכות על התערוכה בפני חבריהם, בהן סיפרו ותיעדו את קורות חייה של צביה גרוסמן.
טקס יום השואה שנערך ביום ב’ האחרון בבית הספר (28.4.14), בהשתתפות צביה גרוסמן, נקרא "רק רציתי לחיות", כשם הספר שכתבה, והוקדש לסיפורה המצמרר.

צביה גרוסמן נולדה ב-1924 בכפר בצ’כיה באזור הרי הקרפאטים למשפחה בת 8 אחים ואחיות. היא הייתה הילדה השישית ולמעשה האחות הקטנה מבין אחיותיה.
בשנת 1944 גורשה משפחתה על ידי הגרמנים ולאחר מכן הועברה לאושוויץ, כשהיא בת 19. כל משפחתה הומתה בתאי הגזים, למעט שתי אחיותיה,הלן ודורה, שעזבו עוד קודם לכן לבלגיה ובהמשך עלו לישראל.
באושוויץ חברה גרוסמן לקבוצת בנות צעירות שכל אותה העת שמרו זו על זו ועודדו אחת את השנייה. בהמשך, הועברה קבוצת הבנות בין מחנות עבודה של הצבא הגרמני ובפברואר 1945 יצאה לצעדת המוות במשך חודשיים בשלג המקפיא, כלשרגליה קבקבי עץ.
בחודש מאי 1945 הגיע לדכאו ולאחר מכן ברחה מן העיר, שם נודע לה כי המלחמה הגיעה לסיומה.
היא שבה לכפרה בצ’כיה, שם הכירה את בעלה יעקב ולבני הזוג נולדו שני ילדים, מרים ומיכאל.
בשנת 1972 עלתה עם משפחתה לישראל ומאז היא חיה ברעננה.
לאורך שנותיה, התנדבה במקומות רבים ובהם האגף לשירותים חברתיים בעירייה, בתי החולים לוינשטיין ומאיר, הקימה את מועדון הקשישים בקריית שרת ועוד.
צביה גרוסמן: "אני רואה את עצמי בת מזל בכך שהצלחתי להגשים חלום ילדות ולעלות לארץ ישראל. והנה, הצלחתי לעבור את תופת השואה, לשרוד ולהגשים את חלומי לעלות ביחד עם משפחתי לארץ".

בתמונה: צביה גרוסמן יחד עם תלמידות כיתה ה’ ליד התערוכה בבית הספר ‘פעמונים’. צילום: באדיבות עיריית רעננה