מאיה ג’מצ’י אלימלך, (הבת של), פתחה עם בעלה אור, בית מלון לכלבים ובשמו הפורמלי “פנסיון כלבי הכפר”, הזוכה להצלחה רבה בנווה ימין. את הפנסיון פתחה מתוך אהבתה העזה לכלבים והרצון לסייע גם לכלבים הזקוקים למשפחה מאמצת. הראשון לאמץ כלב היה האבא דורון ג’מצ’י

פנסיון "כלבי הכפר", הוא פנסיון ביתי מופלא לכלבים הממוקם במושב נווה ימין בבעלות מאיה ואור אלימלך המשקיעים בכלבים המון אהבה, תשומת לב ודאגה כאילו היו ילדים. כאשר בני המשפחה הקרובה החלו לאמץ כלבים בעקבות ההשראה שקיבלו ממאיה ואור, ידעו השניים שהם בדרך הנכונה "מה שאנחנו הכי גאים בו הוא העזרה באימוץ פיץ’ הכלב של ההורים שלי, מירב ודורון ג’מצי", מספרת הבת מאיה "האימוץ שינה את חייהם לגמרי ואת ההתייחסות שלהם לכלבים בכלל".

גם איתן, אחיו התאום של אור אימץ יחד עם אמו את בילי. איתן נולד עם שיתוק מוחין וכנגד כל חוות דעת הרופאים המומחים הוא היום מדבר, מתפקד והולך בעזרת קביים. "כשחיפשנו כלב לאיתן – יחד איתו כמובן, חיפשנו כלב שיוכל גם להיות חברותי וחביב, גם לא להכביד עליו מבחינה פיזית והכי חשוב שלא יפחד מהקביים של איתן וצורת ההליכה המעט שונה שלו. מי שמכיר כלבים, יודע שזה משימה לא פשוטה בכלל. בילי היה התגשמות כל המשאלות שלנו, ומצאנו בו כלב מדהים וחברותי לאנשים וכלבים כאחד. הוא חי עם איתן וישן איתו והיום הם החברים הכי טובים. הטיפול והדאגה לבילי מסייעים לאיתן בניהול סדר יום, פיתוח האחריות האישית והדאגה לאחר והכי חשוב- ממלאים את הבית באהבה".

מאיה, מאיפה הרעיון לפתוח עסק של פנסיון, חינוך ושיקום כלבים?

"הרעיון להקים פנסיון צמח מתוך זה שאור היה אוסף כלבים משוטטים/ נטושים מהרחוב. היינו מביאים אותם אלינו הביתה, מחסנים אותם, מעקרים/ מסרסים אותם ואז מחנכים אותם ועוזרים להם למצוא בית. כמעט מיד אחרי שעברנו לגור ביחד, אימצנו את שולי ואחר כך את פיטר, שניהם כלבים עם בעיות התנהגות קשות ולאחר שחינכנו ושיקמנו אותם, ראינו שהם עצמם בעצם מסוגלים להיות כעת גורם מפתח לשיקום וטיפול בכלבים אחרים. אחרי החתונה טסנו לירח דבש בהודו וגם שם נחשפנו להמון כלבים משוטטים. הרעיון לפתוח את הפנסיון נוסד שם, ומיד כשחזרנו אימצנו את בלה הכלבה השלישית שלנו והתחלנו לקבל אלינו כלבים לפנסיון ביתי – במקביל להמשך מתן עזרה ושיקום של כלבים משוטטים.

בתחילה עבדנו מאוד בקטן – רק עד 3 כלבים ממש אצלנו בסלון, בבית של 40 מטר רבוע וחצר קטנה. היה צפוף אבל נעים. באותו זמן, עבדתי במקביל בפנסיון אחר והתמקצעתי בעבודת ניהול פנסיון וטיפול בכמות גדולה של כלבים בו זמנית".
אור:"היה ברור לנו שהבסיס והקו המנחה לפנסיון יהיה הצד הטיפולי והאוהב, ולכן בחרנו בפלטפורמה של פנסיון ביתי עם מספר מצומצם של כלבים, בכדי לשמור על רמה גבוהה של תשומת לב והקפדה על הצרכים המיוחדים של כל כלב, כך שכל אחד יקבל מה שמתאים במיוחד עבורו".

תמיד אהבת כלבים?

"תמיד אהבתי כלבים אבל רק מרחוק. לעיתים נדירות הייתי ניגשת ללטף, ואפילו פעם אחת נשכו אותי – מה שגרם לי למעט חששות מפני הכלבים הגדולים. כשפגשתי את אור מיד ידעתי שמדובר באוהב כלבים מושבע. אור, שגדל עם כלבים מגיל 0 בקיבוץ ושכל הכלבים שגידל היו בעבר כלבים משוטטים, היה תמיד מדבר לכלבים כאילו היו ילדים קטנים. מיד כשעברנו לגור ביחד שכנע אותי לאמץ כלב, ובשבת אחת ספונטנית ומשנת חיים אימצנו את שולי. שולי כלבת בורדר קולי מעורבת בת 9 חודשים עם פחדים איומים מהעולם. שולי הגיעה לעמותה לאחר שמגיל אפס עד שישה חודשים גדלה בתוך כלוב בחנות חיות מחמד, שם סבלה מהתעללות והזנחה עד שהוחרמה מבעל החנות והגיעה לכלבייה. מכיוון שלא עברה מעולם שום חשיפה אמיתית למציאות החיים, שולי פחדה פחד איום מכל אדם גדול או קטן ,הייתה עושה צרכים בבית ורועדת רעידות בלתי נשלטות כל פעם שהיה עובר רכב ברחוב. דווקא בשל הבעיות האלה והתמודדות עם בעיות קשות עם הכלבה הראשונה שלי, למדתי בעזרתו של אור, שכבר היה לו ניסיון עם כלבים, איך לחנך,לטפל ולאהוב כמו שלא חשבתי שאני אוכל לאהוב כלב. אחרי כמה חודשים חיפשנו כלב נוסף כדי לארח לשולי חברה בבית כאשר אנחנו לא שם, ואז אימצנו את פיטר.

פיטר הוא כלב מיוחד במינו: כאשר אימצנו אותו, אמרו לנו בכלבייה שהוא לא יוכל להיות לעולם עם עוד כלב בבית, בגלל התוקפנות שלו כלפי כל כלב זר. פיטר החל את חייו במדבר על גבול מצריים, ומצא מחסה בבסיס צבאי באזור. איש אחד שהיה בבסיס בשירות מילואים הבחין בקבוצת חיילים מכה קשות כלב בבסיס (פיטר), הוא תיאר שראה אותם זורקים עליו אבנים ומכים אותו בקרשים עד זוב דם, וכאשר הכלב נופל באפיסת כוחות ממשיכים ובועטים בו על הקרקע. האיש המזועזע צילם את האירוע ופנה לקצינה הממונה בבסיס, וזו השיבה "מצויין, שיהרגו אותו, אנחנו לא רוצים אותו כאן". האיש לא ויתר ופנה לעמותת "המלאכיות של רקסי" בשרון, ואלו עשו מאמצים כבירים כדי להגיע עד למדבר ולאחר מכן בילו שעות רבות בנסיון ללכוד אותו ולבסוף הצליחו. "שק צורח של עצמות ודם" זה היה התיאור של הוטרינר שטיפל בפיטר כשהגיע אליו. לאחר הטיפול הרפואי עבר פיטר לכלביה ושם היה עד שאימצנו אותו. לאחר תקופה ארוכה ולא פשוטה למד פיטר לסמוך על העולם, והיום הוא מנהיג הלהקה שלנו, הוא הולך ברחוב ללא רצועה ויודע להימנע מקרב גם כאשר הוא מותקף שוב ושוב".

באיזה שלב החלטת ללמוד כלבנות?

"האמת שבהתחלה בכלל תכננתי ללמוד משפטים, אחרי התלבטויות רבות החלטתי ללכת עם הלב ולעשות משהו שאני אוהבת ונרשמתי ללמודי תואר בתקשורת וקולנוע. ממש טרם הלימודים הבנתי שללכת עם הלב פירושו לעשות את מה שאני הכי אוהבת וזה להמשיך ולהעמיק את הקשר שלי עם כלבים. בסופו של דבר הלכתי ללמודי תעודה ב"כלבנות טיפולית". כלבנות טיפולית זה מקצוע רחב ולא מוכר במיוחד, המכסה מגוון של פעילויות טיפוליות באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים כמו פגועי נפש, נכים, אוטיסטים, מפגרים, קשישים ועוד. הפעילות המשותפת עם הכלב במקביל לחיזוק הקשר עימו מקנים ביטחון עצמי, קישורים חברתיים, מיומנויות עבודה ועוד ועוד. כלבים הם החיה המושלמת לתפקיד, משום שהם מיוחדים באהבה ללא תנאי שלהם והקבלה של כל אחד ללא קשר לגיל, מין, מראה ושפה. כלב יאהב אותך תמיד ויתמוך בך, וזה בעצם מה שצריך כדי להתקדם בכל דבר- אהבה ותמיכה".

אז במה בעצם מיוחד הפנסיון שלכם משאר הפנסיונים?

"אני חושבת שיותר מהכל, אנחנו משתדלים ליצור תחושה של בית לכלב, ליצור תחושה של משפחה-להקה, כך שלמרות הגעגועים יהיה נעים וטוב. הכלבים חיים אצלנו בבית, ישנה חצר גדולה ומגודרת עם מתקנים ,צליות ונקודות מים שם הם שוהים רוב היום. יש להם חדר גדול משלהם ובו ספות ומיטות, שולחן, תמונות ומוזיקה רגועה ברקע, אפילו מנורות חימום לחורף ומיזוג לקיץ. הכל כדי שממש ירגיש כמו בית. אנחנו מקפידים על כמות מצומצמת של כלבים, כדי שנוכל באמת לדאוג לכל אחד לפי צרכיו. בשל כך, הרבה מהלקוחות הקבועים שלנו הם כלבים מבוגרים או כלבים עדינים שדורשים הרבה תשומת לב. במסגרת שלנו אנחנו מסוגלים לתת את תשומת הלב הזאת. בנוסף, אנחנו מפעילים את הכלבים רבות – טיול רגלי לפחות פעם ביום לכל הכלבים שמסוגלים, וטיולי אופניים אינטנסיביים לכלבים הספורטאים, ובין לבין – משחקי כדור ובריכה בחצר הבית. העיצוב הביתי בשילוב עם מגוון כזה של פעילויות הוא מה שעוזר לכלבים שמגיעים אלינו להתגבר על הפרידה מהבעלים ולהרגיש בבית. בכדי להקל על הלקוחות, אנחנו מפעילים שירותי הסעה ומציעים תספורות ומקלחות למי שמעוניין".

וכל הכלבים ככה ביחד? הם לא רבים?

"זה לא כזה פשוט, הכלבים באמת עלולים לריב. בשל כך אנחנו צריכים להיות שם ולוודא שהכל יהיה בסדר. דרוש ניסיון רב כדי ללמוד לזהות התנהגויות של כלבים ולמנוע ריבים עוד לפני שהם מתרחשים. לרוב הכלבים "נדבקים" ברוגע הכללי ונהנים להיות כחלק מהלהקה תוך שעות ספורות. לעיתים בא כלב עם אופי טיפה בעייתי, לפעמים מתוך פחד ולפעמים מתוך חוסר חינוך, ואז זה מצריך התייחסות שונה ותשומת לב יתרה. זה קורה הרבה עם כלבי עמותות וכלבים נטושים שאנחנו אוספים, אבל זה חלק בלתי נפרד מהשגרה. תמיד ישנו לפחות כלב שיקומי אחד, לפני שבועיים אפילו הגיעה אלינו פיטבולית משוטטת ממש לשער הבית, כאילו אומרת "שמעתי שפה עוזרים לאבודים" (זאת כבר הפעם השלישית שזה קורה לנו, כל פעם ביישוב אחר). היא מצאה בית מקסים לפני שבוע, אבל זה לא תמיד כזה קל, ישנם כלבים שנמצאים אצלנו חודשים, גם כאלו יפהפיים ומחונכים להפליא, פשוט אין לנו זמן לקחת אותם לימי אימוץ. אנחנו עובדים 24/7/365. אחת כזו היא כלבה שאצלנו עכשיו, כנענית יפהפיה ונוחה לכל בית, מקסימה אמיתית, ואנחנו לא סתם אומרים את זה, אנחנו דוגלים בשקיפות מלאה באימוצים, כי לדעתנו אם לוקחים חתול בשק זה גרוע מלא לקחת כלל, בסופו של דבר אימוץ כושל עלול להביא לכלב פגוע ומשפחה שלא תרצה לאמץ עוד.

ושיגעון הכלבים הזה משותף לכל המשפחה שלכם, או רק לכם?

"היום בכל המשפחה יש המון כלבים .ליתר דיוק 11 כלבים, בתחילה מכל המשפחה לאמא של אור היו רק 2 כלבות שהוא אימץ במקור ומסר לה אותם אליה שהתגייס לצבא, לפני שנישאו, דנה (אחותי) ובעלה אימצו כלבה בינונית חמודה בשם טוני וזה מה שהתחיל את גל האימוצים במשפחה".

מיועדת לאימוץ: הכלבה במבה כנענית מעורבת בת 3, חברותית רגועה וחביבה לאנשים, כלבים, ילדים ואפילו חתולים, היא אוהבת לשחק והכי הכי צריכה המון אהבה ובית חם.

לאחרונה נולדה לכם תינוקת, איך זה עובד מבחינת מחלות ופחד מנשיכות חס וחלילה?

"קיים כמובן חשש מפני מחלות, לכן אנחנו מקפידים לשמור על הכלבים שלנו נקיים ומחוסנים, קצת שיערות וחול ממש לא יזיקו לאף אחד, ובטח שלא מפריעים לנו, נהפוך הוא, ישנם מחקרים רבים המוכיחים שילדים שגדלים עם בעלי חיים תחת קורת גג אחת נהנים ממערכת חיסונית חזקה יותר ממיעוט אלרגיות. חוץ מזה אין לנו פחד מנשיכות כלל, אנחנו מוציאים אותה לחצר אל כלבי הפנסיון, על הידיים כמובן ובזהירות. יש כאלו שמרחרחים ומסתקרנים , יש גם כאלו שרגילים לתינוקות מהבית, אבל רובם לא ממש מתייחסים. ובנוגע לכלבים שולי , בלה ופיטר שלנו שחיים איתה בבית ויש להם גישה חופשית אליה,אנחנו סומכים עליהם שיגנו עליה מכל דבר ובכל מחיר אפילו מפנינו. אומנם יש כאלו שמתקשים להבין את זה אבל מי שגדל עם כלבים ומי שחי איתם כבני בית אמיתיים יודע שכלבים יכולים להיות נאמנים עד המוות. זה לא משהו שניתן למדוד או להסביר לצד שלישי, אבל כשכלב אכן רוחש לך כזו מידה של אהבה ונאמנות אי אפשר שלא להרגיש את זה עמוק בפנים. בסיכומו של דבר כלב הוא בן משפחה, כזה שלצערנו אי אפשר לקחת לכל מקום, וככזה אנו רוצים לדאוג לכלבים שירגישו בבית גם כשבני משפחתם עוזבים אותם. מהצד השני ישנם את בני המשפחה האחרים- הבעלים, שגם הם זקוקים למקום שיאפשר להם לטייל בלי לדאוג לכלב שהשאירו בבית. אנחנו דואגים לעדכן את הבעלים ולשלוח תמונות ולפרסם בפייסבוק עדכונים לגבי פעילויות ומשחקים כדי להרגיע את הבעלים, ככה אנחנו היינו רוצים שיתייחסו לכלבים שלנו אם נצטרך להיפרד מהם".

דורון ג’מצ’י, האב מפרגן:"זהו פנסיון מופלא לכלבים, חוץ מהטיפול והאהבה יוצאי הדופן של מאיה ואור מדובר על פינוק ותשומת לב לכל כלב שבא בין היתר בחצר משחקים גדולה עם הצללות ומשחקים, מיטה לכל כלב, מנורות חימום, מוזיקה, הליכונים להוצאת אנרגיה, טיפול תרופתי אם נדרש, ארוחות מסודרות כולל מעקב, תספורת לפי בקשה, הסעות ועוד, במילה אחת: מדהים".

מוזמנים לבקר באתר www.kalbey.co.il,. או לדף הפייסבוק שלנו כלבי הכפר.