כך אומרת טלי סרנצקי, תושבת העיר רעננה, המעבירה לנו, האנשים הרואים, מסר ברור: “הכי חשוב: לשאול שאלות. לא תשאלו, לא תדעו, לא תרגישו נוח”

כמידי שנה בתאריך 6/6 מתקיים יום ההזדהות עם אנשים לקויי ראייה ועיוורים – BLIND DAY.

עיוורון הוא נכות המתבטאת בחוסר ביכולת ראייה. לעתים הוא מום מולד ולעתים הוא נגרם כתוצאה ממחלה או מתאונה. "עיוור" מוגדר כמי שלא יכול לראות אפילו אור.

המושג "לקויי ראייה" מתייחס הן לאנשים עיוורים והן לאנשים בעלי לקות ראייה אחרת. עבור אנשים עם לקות ראייה, קריאה, כתיבה, ניהול חיי היום יום, צפייה בסרטים ובהצגות, וכל יציאה מהבית למקומות ציבוריים אינם עניין של מה בכך.

אנשים רבים חושבים שעיוורון הוא משהו נוראי שקשה מאד לחיות איתו, ומתקשים להתמודד עם עיוורים המנסים להשתלב בחברה ובשוק העבודה. ברור לכולנו עד כמה נושא התעסוקה מרכזי בחייו של אדם. כאשר מדובר באדם עם מגבלה, נוספים היבטים כבדי משקל לחשיבות היותו במעגל העבודה. ככל הידוע לי, מועסקים כיום בארץ עיוורים בעיקר במסגרת של מועדוני תעסוקה ומפעלים מוגנים – ההבדלים שביניהם לא ממש נהירים. "מסיפוריהם של חברים שראו בעיניהם אנשים עיוורים העובדים במקדונאלד’ס. אם אכנס בארץ לסניף מקדונאלד’ס ואבקש עבודה יקראו לאנשים עם החלוקים הלבנים. (גידי אהרונוביץ, 2002)

השבוע בחרתי לראיין את טלי סרנצקי, תושבת העיר רעננה, המעבירה לנו, האנשים הרואים, מסר ברור: "הכי חשוב: לשאול שאלות. לא תשאלו, לא תדעו, לא תרגישו נוח".

עולם העיוורים הוא מיוחד ומסקרן לא פחות. האם תוכלי לפקוח את עיננו, ולו בנגיעה, לתוך המציאות הבלתי נראית ?

השאלה מורכבת מאד. מה שחייבים לזכור הוא שמקרי אובדן ראייה קורים מסיבות שונות. אנשים רבים לא רואים דבר, בעוד שאנשים אחרים רואים דרגות שונות של צללים, צבעים, מרחקים, וכו’. אני יכולה להעיד על התחושה של אדם עיוור מוחלט, אך גם במקרה זה, אני יכולה לדבר רק בשם עצמי, מכיוון שכל אחד חווה את העיוורון קצת אחרת.
אני חיה טוב עם העיוורון שלי. איבדתי את הראייה בגיל שלוש, כך שאינני זוכרת הרבה. העולם שלי מורכב מחוויות תלת ממדיות. אני מדמיינת דברים כפי שאני חשה אותם: דרך המגע. לכן בדמיון שלי יש לדברים גם נפח. אני מבינה צבעים, אבל לא בהכרח זוכרת אותם.
כאשר חוש אחד נפגע, המוח מפצה על ידי פיתוח של כל החושים האחרים והסתמכות על טכניקות שונות להתמודדות עם הסביבה. מה שמצחיק הוא שאני מסוגלת לפעמים לשמוע דקויות כמו תנועות גוף של אנשים וזה מפתיע אותם מאד.

מספר לא מבוטל של עיוורים שהשפיעו ועיצבו את העולם בתחומים שונים כמו מוסיקה, אמנות, ספורט, פוליטיקה, מדע ועוד. האם תוכלי להצביע על דמות אחת, עימה את מזדהה ?

הדמות איתה אני מזדהה מאד היא דמותה של אימי, זיכרונה לברכה. אימי הייתה כבדת ראייה, כלומר, ראתה בעין אחת בלבד. היא לימדה אותי שלקות הראייה היא קושי טכני בלבד; אתגר ולא יותר. הגישה שקיבלתי ממנה ומאבי תמיד הייתה להסתכל על החיובי, להאמין במטרות שלי ולא לוותר לעצמי. יש היום פתרונות רבים, חלקם הגדול טכנולוגי, שמאפשרים לעיוורים וכבדי ראייה לעשות דברים רבים, לתרום לחברה ולנהל חיים עצמאיים ומלאים. בסופו של יום, הכול עניין של גישה.

איזה מסר חברתי את רוצה להעביר?

אדם עיוור הוא אדם שהוא במקרה עיוור ולא עיוור שהוא במקרה אדם. חשוב לי להבהיר שיש עיוורים רבים שיכולים לתרום ולהועיל. תחומי העניין שלנו רבים ומגוונים וכל אחד מפתח לעצמו דרכים שונות להתמודדות. אני באופן אישי מעודדת אנשים לגשת אלי לשאול שאלות. והכי חשוב לזכור: עיוורון אינו דבר נעים, אבל זה בהחלט לא סוף העולם. אפשר להתמודד ונהל חיים עצמאיים ונהדרים.

אני מגיעה מתחום החינוך, ולא יכולה שלא לגעת גם בתחום הזה, מה הדברים הזכורים לך כתלמידה עיוורת בבית הספר לדוגמא. איך הגעת ללמוד בו שהרי הוא נמצא בתל אביב ?

לבית הספר דוגמה (שנקרא היום א.ד. גורדון) הגעתי בזכות המפקחת לחינוך העיוורים דאז, חנה קדמון, שהמליצה להורי לשלוח אותי לבית הספר המשולב הזה. למדתי עם תלמידים רואים בכתה רגילה. הייתה לנו כיתה מיוחדת בבית הספר עם ציוד עזר ומורות שידעו לקרוא ולכתוב כתב ברייל. טכנולוגיית העזר לעיוורים (מחשבים מדברים וצגי ברייל) הייתה אז בחיתוליה. אבל היו לנו מפות מובלטות, תרשימי גאומטריה בולטים, כלי כתיבה מיוחדים וספרים בברייל ובדפוס מוגדל. קיבלתי כלים רבים בבית הספר הזה.
המורה שלי לילי לוי הייתה אישה מקסימה וחמה, מורה שנתנה את הנשמה לתלמידים שלה. הסבלנות שלה וטוב הלב נשארו איתי לאורך כל שנות לימודי. היא תמיד נתנה לי את התחושה שאני יכולה לעשות כל דבר, להגשים כל חלום!!! בכך היא הייתה דומה מאד לאימי.

מיומנויות המחשב שלך גבוהות מאד. מבחינה טכנית :איך את עובדת עם המחשב?

הטכנולוגיה בעשרים השנים האחרונות התפתחה בדרכים מדהימות!!! אני עובדת עם מחשב רגיל שמותקנת עליו תוכנה קוראת מסך. התוכנה קוראת בקול רם כל מה שכתוב על המסך וכל מה שאני מקלידה. כך אני יכולה לעבוד עם כל תוכנות אופיס, לגלוש באינטרנט, להיות פעילה ברשתות חברתיות ולכתוב את הבלוג שלי.
גם הסמרטפונים מדברים היום.

מהם התחביבים שלך ?

אני אוהבת אומנות על כל סוגיה ונהנית מאד מכתיבה. אני עובדת כעת על התסריט הראשון שלי ובקרוב אתחיל ללמוד כתיבת תסריטים.
אפשר לומר שבימים אלה אני משקיעה זמן רב בחיפוש עבודה. בשעות הפנאי אני אוהבת לבלות במחיצת חברים, לבשל, לקרוא, ללמוד דברים חדשים, לטייל ולשחק כדורת דשא. יש לנו מועדון מקסים ברעננה של עמותת אין דברים כאלה ואנחנו משחקים כדורת דשא פעמיים בשבוע.

שלכם,
עדה רמון