מנתוני הלמ”ס 2014 עולה, כי בישראל כ-900 אלף איש עם לקויות ראייה. 19% מאוכלוסיית בני ה-20 ומעלה מוגדרים כלקויי ראייה. בארץ פועלות עמותות שונות, אחת העמותות בהן בחרתי להתמקד היא עמותת ‘מעבר לחופש’, וכמובן במייסדת העמותה, אמבר גולט תושבת כפר סבא בת 40, עיוורת, דבר שאינו מהווה מכשול, נהפוך הוא
מנתוני הלמ"ס 2014 עולה, כי בישראל כ-900 אלף איש עם לקויות ראייה. 19% מאוכלוסיית בני ה-20 ומעלה מוגדרים כלקויי ראייה.
ניתן לראות אנשים לקויי ראיה הנעזרים במקל הליכה, אחרים בכלבי נחייה ויש גם כאלה התלויים בטוב ליבם של אנשים אחרים אשר ילוו אותם לכל מקום וידאגו לכל צורך. בארץ פועלות עמותות שונות אשר מקדמות נושאים שונים הקשורים לאוכלוסיית העיוורים ולקויי הראייה וביניהן עמותות המאמנות ומכשירות כלבי נחייה, עמותות המקיימות מפגשים חברתיים ועוד.
אחת העמותות בהן בחרתי להתמקד היא עמותת ‘מעבר לחופש’, וכמובן במייסדת העמותה, אמבר גולט תושבת כפר סבא בת 40, עיוורת, דבר שאינו מהווה מכשול, נהפוך הוא…
חייבת לציין שככל ששוחחנו יותר, נחשף עוד ועוד נתבך באישיות המדהימה והנחרצת של אמבר, שללא ספק הביא אותה למקום בו היא החליטה ליזום ולהקים את עמותת ‘מעבר לחופש’.
עמותת ‘מעבר לחופש’ נוסדה לאחר שנוכחתי כי צרכים רבים של אנשים עם מוגבלויות וכן של אנשים השייכים לקבוצות אחרות באוכלוסייה אינם מתמלאים.
אמבר מציינת כי המדינה והאגודות למיניהם אינן מצליחות למלא צרכים כמו תעסוקה מספקת לאנשים עם מוגבלויות למשל, שילוב שלהם בחברה, הנגשה של מבנים שונים לבעלי צרכים מיוחדים, וכן פעילויות ספורט, תרבות ופנאי שאינן נגישות למספר רב של אנשים. עוד מוסיפה אמבר כי עמותת ‘מעבר לחופש’, לקחה על עצמה לסייע גם לבעלי חיים עם צרכים מיוחדים, כולל בעלי חיים מבוגרים כגון סוסים וכלבים שסיימו "תפקיד" כמו סוסי עבודה או כלבי נחיה, בעלי חיים עם מחלות קשות או כאלה שהם נכים.
מאיפה האומץ וההחלטיות שלך אמבר, ליזום ולהקים עמותה מיוחדת כשזאת?
אני חושבת שכל מה שעשיתי עד עכשיו בחיים תרם להחלטה להקים את העמותה. למדתי מדעים בתיכון. היום אני מרצה למודעות עצמית ושיפור איכות החיים – מרצה לפי שיטה שפיתחתי בעצמי, וגם מעבירה מפגשים בהם אני מספרת על טיולים ומסעות שערכתי בארץ ובעולם.
למדתי פילוסופיה של השבטים הילידים בארצות הברית ופיתחתי שיטה של שיפור המודעות העצמית ואיכות החיים. אני מאמינה שניתן לחיות חיים הרבה יותר מלאים, שלמים ומאושרים אם מסירים כמה מחסומי חשיבה ורגש, ומאמצים כמה שיטות למילוי החיים בתוכן ושלווה.
אני שומעת כל דבר בנוף שאפשר לשמוע, מריחה את ריחות המקום, נוגעת במה שאפשר לגעת כולל סלעים ואדמה השונה ממקום למקום. גם חוש הטעם משחק תפקיד כשטועמים את מאכלי ומשקאות המקום. יש לי חלום לעשות הרבה בעניין התיירות וכבר דיברתי עם כמה אנשים בתחום אבל גם כאן, אוד לא מצאתי מישהו שירים את הכפפה.
איך זה להיות שדרית רדיו, ועוד באילת ?
עבדתי ברדיו "קול הים האדום" באילת כחמש 5 שנים. עבדתי כעורכת מוסיקה וכשדרית. ערכתי הרבה תכניות של מוסיקה בכל הסוגים אך שידרתי תכניות של שירים ישנים, אולדיס, והייתה לי תכנית שבועית בת שעתיים בה השמעתי שירים משנות השמונים. זה היה תענוג לשדר, לא כי אני אוהבת לשמוע את הקול שלי אלא כי יכולתי לפנק אנשים במוסיקה שהם אוהבים.
יש קהל גדול שאוהב מוסיקה משנות השמונים והיה מן מועדון כזה של אנשים ששמעו, הגיבו ובקשו ממני להשמיע שירים מסוימים. כשהגעתי לרדיו הקשבתי כמעט לכל הדיסקים בתחנה, רק דקה או שתים כדי לזהות איזה דיסק זה ואז הדבקתי מדבקה עם כתב ברייל עם שם הזמר או הלהקה או הזמרת כמובן. זה חשוב לי שאנשים עם צרכים מיוחדים יעבדו בשוק החופשי ויוכלו להרוויח משכורת הוגנת כדי שלא יזדקקו לדיור ציבורי ויוכלו לפרנס את עצמם ואת המשפחה וגם להרשות לעצמם לעסוק בתחביבים או להשתתף בפעילויות תרבות ופנאי – גם לזה העמותה שלי דואגת.
יש לנו כבר תכנון למפגש מעסיקים ברעננה ועוד היד נטויה, כמו שאומרים. אני עורכת הרבה פגישות עם אנשים כדי לקדם גם נושאי נגישות של מבנים, מוסדות, אתרי אינטרנט וכל דבר שאינו נגיש, ושאם היה נגיש, אנשים עם מוגבלויות היו יכולים להנות ממנו ככל אדם אחר.
ספרי חוויות שזכורות לך מתקופת בית הספר.
למדתי מדעים בתיכון והייתי צריכה להילחם עם המורים. רכזת השכבה שלי חשבה שיהיה יותר "נוח" אם אלמד תנ"ך וספרות. שלא יובן לא נכון, אני גם אוהבת את המקצועות האלה אבל הרבה יותר מעניין ללמוד מדעים.
אני מאד רוצה לשמור על מצב בו חנוך אנשים עם מוגבלויות לא ירד מסדר היום הציבורי. אני יודעת שיש שם בעיות עם קבלת השונה גם בקרב המורים וגם בקרב התלמידים.
כשהייתי בתיכון רכבתי על סוסים ולמדתי סייסות. כיום אני לא רוכבת כי אני לא מסכימה לזה שאנשים יכפו את עצמם על סוסים. זה הורס לסוסים את הגב כשרוכבים עליהם. זה קשור למקלט שאותו אני חולמת להקים לסוסים מבוגרים, או כאלה המוזנחים, כי אין מי שישלם וישקיע בטיפול נאות בשבילם.
יש גם הרבה כלבים שסיימו לעבוד ככלבי משטרה, או נחיה וקשה למצוא להם בית חם, שלא לדבר על כל בעלי החיים נכים שקשה לאנשים לאמץ. אני אישית אימצתי, יחד עם אימי כלב עיוור, חמוד מאד בשם סקיפר. כיום הוא חולה בסרטן ואני ובת הזוג שלי, עושות הכול כדי לתת לו את הטיפול המסור ביותר ולמנוע ממנו כל סבל אפשרי. הוא עדיין שמח וטוב לב, רוב הזמן – כשהוא מרגיש טוב.
למדת שייט על קייקים ומפרשיות וגם שייט בסירת מנוע. איך השתלבת בספורט הזה?
לשייט הגעתי בגיל 25, אבל תמיד אהבתי מאד את הים ואת המים. אם היה טיול בלי איזה נחל, נהר או פלג, זה לא נחשב היה בעיני לטיול שווה. טוב זה בצחוק אבל זה הכי כיף לי לטייל במקומות ליד מים.
התחלתי לשוט בקיאקים בתל-אביב, ואחרי כמה שנים, כשעברתי לאילת נכנסתי לשייט באופן רציני ושטתי גם במפרשיות ועל סירות מנוע.
כשאתה עיוור ושט בים בסירת מנוע, מכוונים אותך אבל עדיין זה נראה קצת כמו ריקוד על היום, כי קשה לשמור ממש על קו ישר עם סירה מהירה והגה שלפעמים עושה מה שהוא רוצה. פשוט צריך להשתמש בחוש השמיעה ולחוש את כיווני הרוח והשמש, אם שטים ביום כמובן. בלילה, זה יותר תלוי ברוחות.
אני מרגישה שהכול נפלא כשאני שטה, אני אוהבת את ריח הים, את תנועת הסירה, הרוח, השמש על גופי, אפילו את ריח הסולר אני אוהבת. חשוב לי שהרבה אנשים עם צרכים מיוחדים יעסקו בספורט ויצאו לטבע. לכן גם תחומי הפנאי והספורט מהווים חלק פעיל בעמותת ‘מעבר לחופש’.
המסעות שלך בעולם. תני לנו הצצה איך זה ?
טל, בת הזוג שלי ואני יצאנו לירח דבש באפריקה. ספארי בקניה היה חלום חיי וזאת הפעם הראשונה שהייתי באפריקה. זה היה טיול של שבועיים עם קבוצת אנשים די קטנה. היינו 14 איש כולל המדריך ואשתו. החוייה הראשונה, שממש הפעימה אותי הייתה בבוקר השני שלנו שם בשמורת סמבורו. עדר פילים פסע משמאל למשאית שלנו לעבר הנהר. הם הלכו על עשב, כך שיכולתי לשמוע את קול פסיעותיהם. כשהגיעו לנהר, הם נכנסו למים והתחילו להשתולל ולשחק במים, בעיקר הצעירים שלבהם. זה היה כל כך חמוד לשמוע אותם, כאלה יצורים גדולים, מתיזים מים ומשמיעים נחירות של הנאה. חצית הנהר הייתה מלאה קולות של שחי הפילים במים וקולות התרועה השמחים של הצעירים בעדר.
כשהגענו לכפר באי אלמולו שבאגם טורקנה, המדהים כשלעצמו, הייתי עיקר ההתעניינות של בני המקום, הילדים אך גם המבוגרים רצו ללחוץ לי יד או להגיד משהו באנגלית עם המבטא המתוק שלהם. הרגשתי כמו אחת מהם במיוחד כשהם שרו ורקדו ומחיתי כפיים ושרתי איתם. במשך כל הטיול הזה הרגשתי שאני מקובלת ושאוהבים אותי כמו בת בית אצלם. במערב זה לא קורה, אנשים נרתעים מבעלי מוגבלויות ותמיד יש איזה מתח ומבוכה עד שהאנשים "הרגילים" לומדים להכיר אותי. נכון, אולי אני קצת משוגעת באופן חיובי, אבל אני כמו כולם וזה מה שאני רוצה להעביר לכולם גם דרך "מעבר לחופש". גם אנשים וגם בעלי חיים עם מוגבלויות ראויים לכל מה שאנשים או בעלי חיים אחרים ראויים להם. כי לדעתי גם כל בעלי החיים ראויים לכבוד ואהבה.
מה החלום שלך אמבר?
החלום הגדול שלי הוא להקים מרכז שיכלול סיוע הן לאנשים והן לבעלי חיים. יהיה בו מקלט לבעלי חיים נכים ומבוגרים ללא בית ושיותים רבים לאנשים עם מוגבלויות, אך זה יקרה כנראה בעתיד, עוד כמה שנים.
כרגע במסגרת עמותת ‘מעבר לחופש’, אנחנו מתרכזים במפגשים עם מעסיקים לעידוד תעסוקה של אנשים עם מוגבלויות, מעודדים הנגשה של מבנים ואתרי אינטרנט, עורכים מפגשים עם בעלי עסקים על מנת שינגישו את מוצריהם או את השירותים שהם נותנים.
עמותת ‘מעבר לחופש’ נמצאת בראשית דרכה, ומתנהלת ללא תקציב לפי שעה ולכן עושים מה שיכולים אומרת אמבר. נשמח אם אנשים ירצו להתנדב. אנחנו מחפשים גייס או גייסת כספים, נהגים ואנשים שיוכלו לעשות סידורים או קניות עם בעלי מוגבלויות. גם תרומות תתקבלנה בברכה, למרות שאני יודעת שהמצב קשה לרוב הציבור.
אפשר ליצור איתי קשר להתנדבות, תרומה או כל שאלה אחרת.
אמבר גולט טלפון: 050-3000597 או בדואר אלקטרוני: imbargolt@gmail.com
אני מקווה לשיתוף פעולה רב עם כל עמותה או אירגון וכל אדם המוכן לעבוד אתנו למען כולנו.
ואנו כמובן נאחל לאמבר הרבה הצלחה.
