חשוב להכיר את הגורמים לתגובת הדחק ( STRESS ), איך הגוף והרגש פועלים במצבים אלו וכיצד להתמודד
 
הילדים נחשפים למראות, קולות, תגובות המבוגרים סביבם, כלי התקשורת והמדיה ולאווירה קשה , מאיימת ומפחידה. הם מושפעים מההורים ורואים את הדאגה על פני ההורים, את הלחץ המתמשך, שלעיתים, מלווה חוסר סבלנות או חוסר רגישות. הילדים רגישים במיוחד בזמני משבר קשים בחיים. תגובת הילד תלויה רבות בהתייחסות ההורה לאירוע שהתרחש.
תגובת הילד תלויה בגיל , בשלב ההתפתחותי, ובמידת ההבנה שלו את המציאות סביבו (למשל: ילד צעיר ייצמד יותר להוריו ממתבגר שינסה להסתיר את הפחד, יתווכח יותר או ירוץ לחברים ).
כל החושים ( שמיעה, ראיה, ריח, מגע..) שותפים לקליטת גירויי האירוע והתגובה תהיה בהתאם לרגישות ולאישיות של הילד ( כך גם במבוגר ).
תגובת הילד תלויה במידת החשיפה שלו לטראומה ( מה הוא ראה, שמע, האם הוריו , בני משפחתו, שכניו, חבריו נפגעו, האם הבית או בית הספר ניזוק / נהרס.
לאחר שמיעת אזעקה במלחמה, נפילת טיל, הפגזה מתמשכת, פיגוע טרור- החושים נעשים רגישים וחדים יותר.

על ההורים להיות ערים לשינויים בהתנהגותו של הילד :

 כל התנהגות לא מותאמת לגיל, שמהווה רגרסיה לשלב מוקדם יותר.
 היצמדות יתר של הילד בהורים( גם בתוך הבית ) ותלותיות יתר בהם ( בכל תפקוד שהיה עצמאי בו קודם לאירוע )
 פחדים וחרדות ( אולי גם לי יקרה משהו רע, להורים, לחברים, עם פחד נטישה )
 הפרעות בשינה (קושי להירדם, התעוררויות תכופות בבהלה, עם חלומות, סיוטים )
 ירידה בתיאבון או תיאבון מוגבר ( לפחמימות, ממתקים במיוחד )
 הימנעות מיציאה מהבית, מהחדר המוגן ( בגלל חוסר בטחון ואי ודאות ממה שצפוי) , פחד להתרחק מאנשים קרובים המשרים בטחון ותחושת הגנה.
 רגישות יתר (לרעשים, קולות, ריחות, מגע ), בהלה, קופצנות ועצבנות יתר. נטיה לבכיינות, שאלות חוזרות או הסתגרות.
 חזרה להרטבת לילה, מציצת אצבע.
 תלונות גופניות מרובות כמו :כאבי בטן, כאבי ראש, סחרחורת, בחילות, שלשולים, השתנה תכופה – ללא סיבה אורגנית.

איך נעזור לילד החרד ?

– לפנות זמן, להרגיע ולהקשיב לילד !
– לא לשפוט, לא לצחוק או להעליב את הילד!
– מגע, אהבה, חיבוק ונשיקה – תמיד יעילים!
– לגלות סבלנות, עידוד וחיזוק הילד !
– במידה והילד מעוניין שיספר על פחדיו !
– להסביר לילד שהסתרת הפחדים אינה מחסלת אותם !
– לשתף את הילד שגם למבוגרים יש פחדים – אך, מתגברים ומתמודדים מתוך ניסיון !
– לנסות להעביר לילד תחושת ביטחון, שליטה במצב, ומדובר במצב זמני וחולף!
– לחזק את אמונו של הילד בצבא , בחיילים ששומרים עלינו!
– להסביר מה קורה לנו בגוף בצורה פשוטה ומובנת לילד ולכן, חשובה הרפיה בכל דרך אפשרית :
– נשימה סדירה ורגועה,( אפשר נשימה עמוקה לתוך שקית נייר !), להקשיב למוסיקה מרגיעה, לשיר, סיפור, לצייר, לשחק , לתרגל חשיבה חיובית ומרגיעה, פעילות ספורט, צפייה בטלביזיה בתוכניות בידור מצחיקות, לעודד לפעילות משותפת/קבוצתית ביחד עם הילד! תחושת ביחד נתגבר ,ננצח, מחזקת, ומשרה בטחון.
– חוש הומור תמיד עוזר !
– לדבר עם האנשים שחשובים לנו, לדעת שגם הם בסדר.
– לעשות רק מה שאפשרי ובשליטה.
– להקפיד על אמצעי זהירות ובטיחות!
– לנסות להמשיך בשגרת החיים ולתפקד בגבולות האפשר והמותר!
– להיות בסביבה תומכת, מעודדת ובקרבת אנשים אופטימיים.
– להתרחק ממקומות/ אנשים / מראות,מלחיצים, מפחידים ומאיימים.
– להימנע מחשיפה לתמונות זוועה,פציעה וסיפורים מפחידים, אוירה מייאשת ואנשים פסימיים, וגירויים מעוררי לחץ וחרדה.
– לתכנן את יום המחר,מה עושים בכל מצב נתון
– לדעת שכל אחד מגיב אחרת ! יש שמצליחים בהרגעה עצמית וחשיבה חיובית להוריד את עוצמת החרדה ואחרים זקוקים להדרכה, לסיוע חיצוני, מקצועי או אחר.

כאשר ההורים חסרי אונים מול מצוקת הילד החרד יש לפנות למטפל מקצועי – רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר

לילדים, גורם חינוכי.

מאת: ד"ר אלידה מגור –פסיכיאטרית של הילד והמתבגר במאוחדת: