ביום רביעי האחרון התקיימה עצרת לציון 30 למותם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בהשתתפות שר החינוך שי פירון ובני משפחות הנערים –פרנקל שאער ויפרח

אביו של נפתלי פרנקל אמר בדבריו כי "לב אחד, זה הדבר העיקרי פה. הדבר הבסיסי ביותר של כל האנשים פה, של כל העם הזה
זה הלב האחד זה יסוד היסודות. משם הכל הולך ונבנה. חילוקי הדעות הם לגיטימיים חשובים. חובה לדבר עליהן ,לברר אותן
אבל היסוד השני אחרי הלב האחד. צורת השיח שלנו מקטלג לפי דפוסים קבועים. להקשיב בלב חפץ, בלי מחיצות של סטיגמות ובלי
לצאת מהדעות האישיות שלנו. שמקשיבים באמת, שומעים.

"כל הדברים האלה נכונים לא רק לשיח בנינו אלא גם לשיח הציבורי בהתייחס למוסדות השלטון. לכולנו יש נטייה טבעית כזאת לזלזל במוסדות, כולנו חכמים. זאת המדינה שלנו על שלל מוסדותיה. היא הביטוי לכלל
הישראלי לביטחונו, לשגשוגו, לצרכים הבסיסיים ביותר של כולנו. זו לא ממשלת פולניה, ממשלת מרוקו, זה לא הצבא של הצר הרוסי .זה צבא הגנה לישראל ולכן בוא נדון לגופו של מילה לא לפי תיוגים פוליטיים, נשפוט דברים באופן ענייני לא לפי דפוסים מוכרים.

שהשיח הציבורי יתמקד לא רק בשלילי וברע, אלא ידגיש את העשייה ואת החיובי, 3 דעות כן, אולי 7 מיליון דעות אבל לב אחד, כולנו בני איש אחד אנחנו.

אמו של נפתלי פרנקל ז"ל אמרה "כל הזמן שואלים, איך משמרים את הדבר הזה אחרי המלחמה. אנחנו כל כך טובים בעתות חרום, אבל מה יהיה עם היום יום שלנו. שיושבים ליד מישהו במעגל אחד ומחייגים אליו וצוחקים אתו וטיפונת דנים אתו, שרים ולומדים ביחד זה דבר שנשאר אחר המלחמה שאפשר להוסיף ולעשות אותו את הקשר האישי את המבט של העיניים, את ההכרות שישבנו ביחד
שבעצם שיודעים שאנו מחוברים לא הולך לשום מקום". 

שר החינוך שיר פירון "בעת האזעקות ברכב אתה מוצא את עצמך, שוכב ליד מישהו שבדרך הטבע בכלל לא היית פוגש, שניכם קמים ואומרים ליד מי שכבתי. ואני אומר לו שלום שלום.  כנראה שהאזעקות האלו הם בעצם משהו שנועד לטלטל אותנו פנימה ולהזהיר אותנו מהפיצול והפרוד והשנאה והקיטוב. כמעט כמו תקיעת שופר בראש השנה, באותה מידה את כל האזעקה ואסור שנחשוב רק על הטילים החיצוניים. אלא על מנגנוני ההשמדה הפנימיים. יש פה קריאה לאומית שמאפשרת לחזור לראשוניות הזהות שלנו לקרוא לנו להיות אחרים .
מאז אותו יום שישי חודש שלם עבר, לא חשבנו שנעמוד כאן נהיה בעיצומה של מלחמה, מרגיש כבר חודש
במסע ארוך שבו אני פוגש משפחות ובני נוער, צעירים ומבוגרים ,דתיים וחילוניים שיש להם לא רק לב רחב ולא רק רצון
אמיתי להירתם , אלא רוח גדולה, אמונה צרופה ודבקות בצדקת הדרך. 

"רק לפני שבוע הייתי בניחום אבלים כאן בכפ"ס אצל משפחה שכולה והרוח של האמא והאבא והילד והאח עדיין מלווה אותי עד עצם היום הזה. הגעתי לכאן מכפר נוער שבו יש אירוע של צעירים מארחים נוער של חינוך מיוחד מהדרום שלא יכול לצאת מהבית והם באם לשבוע ולפני כן היום אצל משפחת כחלון בחדרה. מרגיש כבר חודש בתוך מסע בלתי פוסק של רוח ישראלית גדולה שאומרת שיש כאן נוער נהדר ומבוגרים מפעימים שהם צמאים לשיח ערכי לא בכדי לא השתמשתי במילה אחדות כי אנחנו צרכים להיזהר בה. להיזהר בכבודה, להיזהר ממלכודת הדבש של המילה אחדות כי כדי לבוא אל המילה הזאת, אנו צרכים להיות הרבה יותר נקיים, כי למשל אחדות כוללת
לא רק לאהוב אלא גם לוותר, לא רק לכבד אלא גם להקשיב לאדם אחד לעמדה אחרת להיות נוכחת .

"לכן בואו נאמר את המילה אחדות ברגש של קדושה, להיזהר בכבודה בואו לא נשתמש בה במלכודת דבש כזו, בואו נשתמש ב בעוד חודש חודשיים שהחיים יחזרו לשגרה והמחלוקות עוד פעם יפצלו אותנו, בואו נלמד את עצמנו לאהוב אחד את השני בלי אזעקה בלי אזעקות מיותרות כי אהבה זה ויתור ,נסיגה לאחור להיות תמיד רגיש לשמוע שאני מקשיב לה ולקבל אותה.

בשבועות האחרונים יש הרבה מאוד ביקורת על השיח בחברה הישראלית.שיח גזעני של שנאה ,מאוד מאוד מקווה שברשתות החברתיות יפיצו את התמונות האלה, כי זאת התשובה שלנו לשאלה איך מקיימים שיח במדינת ישראל. 

זאת התשובה שלנו מי היא החברה הישראלית באמת. זאת התשובה שלנו מי הם בני הנוער הישראלים ואיך הם רוצים להיפגש ולבנות עם ביחד, מבטיחים לכם שכך נמשיך להנציח את זכר בניכם באהבת אחים. מבטיחים לכם שזאת תהיה הדרך שבאמצעותה נגלה לכם שמה שראיתם לא הייתה התפרצות רגעית , שהילדים שלכם הדליקו אש גדולה בעם ואנחנו נדאג שאש התמיד על המזבח לא תכבה".