בהפטרת פרשת “עקב” מובאת נבואת נחמה של הנביא יחזקאל, על חורבן בית המקדש

מן החורבן ואילך לא נותרו סמלים מוחשיים,הניתנים לביטוי, בעיצוב הסביבה בתרבות היהודית.באין מולדת קידש העם את תרבות הזיכרון ההיסטורי. חומות ירושלים נותרו כסמל לחורבן מחד ולתקומה העתידית מאידך. "על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים" , ועל ירושלים נאמר "היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות 

ירושלים"[תהילים נ"א 20]. בניית חומות ירושלים מתפרשת כסמל לחידוש עצמאות העם בארצו. כך גם בדברי ישעיהו [ס’ 14, 18] "… וקראו לך עיר ה’ ציון… וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה". חומת ירושלים הפכה לסמל החירות והכיסופים, עד כי הועלתה לדרגת קדושה במאמרי חז"ל "לא נפגע אדם בירולים. וכל מי שנפגע [ חוץ לירושלים] ,כיוון שהיה מסתכל בחומות ירושלים היה מתרפא" [אבות דרבי נתן ב’ ל"ט]. סמל החומה היה תחליף לבית המקדש: "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם.."[ישעיהו נ"ו 5] – "אין ביתי אלא בית המקדש… ואין חומות אלא ירושלים"[אוצר המדרשים עמ’ 416].

גם משורר "התקוה", נפתלי הרץ אימבר, ראה בחומת ירושלים סמל לשאיפת עם ישראל לתחיה בארצו :"כל עוד חומת מחמדנו לעינינו מופעת, ועל חורבן מקדשנו עין אחת דומעת, עוד לא אבדה תקוותנו". מול חורבן ירושלים ניצבת החומה כצוק איתן של אהבה , מאז ועד ימי אחרית הימים :"….עתיד ה’ לעשות סוכה לצדיקים ,מעורו של לויתן… והשאר פורסו ה’ על

חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו …. עתיד ה’ להביא אבנים טובות ומרגליות… ומעמידן בשערי ירושלים…"[בבלי ,בבא בתרא ,ע"ה, א’]..[פרשה ארץ ישראלית].