"כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך, ואל כליך לא תתן"[דברים כ"ג 25].
פרשת "כי תצא" נקראת בעונת הבציר,עונה שראשיתה בט"ו באב,וסופה באסיף בחג הסוכות.הגפן,החיטה והשאורה היו הענפים הכלכליים החשובים ביותר בתרבותהחקלאית בארץ ישראל.
מקורות רבים בתנ"ך ובספרות חז"ל נקשרו לגפן וליין.עשרת מושגים נתייחדו לגפן,לענבים,ולעבודת הכרם.שבט יהודה התברך בגפן.בברכת יעקב לבניו:"אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו,כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה"[בראשית מ"ט 11].
מאז ועד היום היתה נחלת יהודה לנחלת הגפן.המרגלים ששלח משה מגלים בעמק חברון גפנים מצוינות באשכלותיהן.אשכולות אלה היו לסמל התיירות בארץ ישראל. הגפן היתה סמל חורבן ולתקומה.מול פרי הבאושים ניצבת היא כנחמה לאחרית הימים:"עוד תטעי כרמים בהרי שמרון"[ירמיהו ל"א 4].
לגפן מקום של כבוד בדימויים ובמדרשי חז"ל.ר’ מאיר זיהה את עץ הדעת בגפן:"אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו, גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין"[סנהדרין ע’ ע"ב].היין משכיח צרותיו של האדם:"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו, ועמלו לא ייזכר עוד"[משלי ל"א 6-7].ר’ שמעון בן לקיש דימה את הגפן לעם ישראל:"אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה – אלו תלמידי חכמים,עלין שבה-אלו עמי הארץ,קנוקנות שבה-אלו ריקנים שבישראל"[חולין צ"ב ע"א].[פרשה ארץ ישראלית]
