שלוש מיצירותיו של ברוך אלרון – ‘הרגו לי את השלום’, ‘עץ הזית בגת שמנים’ ו’תחנת קמח בציפורי’, יוצגו בתערוכת ‘העץ הנדיב’ בגלריה לאומנות אום אל-פחם

התערוכה שנפתחה ב- 13.9 ותימשך שלושה חודשים, מבקשת להעלות מחדש את הדיון הרחב על מהותו, חשיבתו וסמליותו של עץ הזית ע"י 84 אמניות ואמנים מובילים, פלסטינים וישראלים, מכל רחבי הארץ, אשר ייטלו חלק בתערוכה רחבת היקף שתתפרש על שלושת קומות הגלריה. עץ הזית נושא עמו את הסמל הנצחי לשלום, אך יחד עם זאת מסמל עוצמה, פוריות, מאבק על החיים, נטיעה ועקירה. דווקא כאן ועכשיו, בעין הסערה, בימים בהם הדיון הציבורי נמצא בסכנה קיומית, ישנו ערך מוסף לקיומה של תערוכת עץ הזית, "העץ הנדיב", בגלריה לאמנות אום אל פחם. קדושתו של עץ הזית וקדושתה של האדמה, נשזרו יחדיו והיוו חוליה אחת המסמלת מצד אחד את המחלוקות הקשות וסכסוך הדמים המתמשך מזה שנים רבות, ומאידך את האומנות, החזקה יותר מהשנאה והיוצרת גשר לקראת ההבנה והשלום בין העמים.  

שתיים מיצירותיו של ברוך אלרון שיוצגו בתערוכה, צוירו באופן ייחודי בתוך מסגרות עץ של חלונות ישנים. היצירות מתארות את הנוף הנשקף מבעד לשבריו של חלון זכוכית, כסמל לניפוץ האשליה וליציאה מבעד לעצמך אל עבר החופש. מבעד לזכוכית השבורה משתקפים נופים עצרי נשימה של פריחה ססגונית, הרים, שדות וכמובן, עץ הזית. יצירתו השלישית, ‘הרגו לי את השלום’, שצויר כתגובה לרצח רבין, מתאר יונה המדממת ומתה מדקירת סכין המפלח את ליבה, כזעקה סימבולית למצב הפוליטי ולמציאות היומיומית הקשה בין שני העמים.

אלרון צייר כל ימי חייו , עד פטירתו בטרם עת בשנת 2006. ציוריו משקפים שפה מגוונת וייחודית בהשפעת "הריאליזם הפנטסטי". אלרון יצר שילוב יוצא דופן של דימויים פיגורטיביים מציאותיים יחד עם מרכיבים סוריאליסטיים. מרכיבים אלו מוצגים בשלל קונפליקטים ופרדוקסים שהניעו אותו אל מחוזות הדמיון, תוך שימוש באמצעים סימבוליים ומטפוריים המדגישים את נושא היצירה.

הסמליות העשירה ביצירתו לצד הדיוק הריאליסטי בוראים עולם חדש, פנטסטי, המעלה שאלות רבות על עצם קיומנו. במקביל יצר אלרון בשפתו הייחודית ציורי נוף ארץ ישראלים בהם המתבונן חש, תרתי משמע, את האוויר והאור המיוחדים והאהובים של ארצנו.
ברוך אלרון זכה להכרה בחייו במולדתו רומניה, ברחבי אירופה, בארצות הברית, באפריקה ובישראל. מאז שעלה לארץ בגיל 30, לפני כחמישים שנה, ועד מותו לפני שמונה שנים, לא הפסיק לצייר ולהציג, לצד עבודה כגרפיקאי מבוקש. עבודותיו של אלרון, מעוררות עניין רב כעת לאחר מותו. תמונותיו הוצגו במוזיאונים בבוסטון, ניו יורק, טורונטו, וינה, סולינגן, קובלנץ והרצליה. אלמנתו לידיה אלרון, המטפלת בעיזבונו, מבקשת להעניק לקהל חובבי האמנות בישראל הזדמנות נוספת להיכרות עם יצירתו.