"ויכלו השמים והארץ וכל צבאם.ויכל…ביום השביעי…ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות"[בראשית ב’ 1-3].השבת נזכרת כשבתו של הבורא,לא כמצוה המוטלת על האדם.היא לא ייחודית לעם ישראל,אלא בעלת יעוד אוניברסאלי.השבת היא תמרור ראשי, יעוד ותכלית למעשה הבריאה.
ר"שי מייחס את השבת לברכת הבריאה "כשהגיע עת יום השבת כבר ברא ה’ כל צרכי הבריות ומזונותם ונמצא השבת מבורכת מכל טוב". קדושת הזמן של השבת היא הבסיס לקדושת החגים השואבים ממנה את כוחם,רמב"ן, ויקרא כ"ג 3].השבת היא זכר למעשה בראשית בה מצווה האדם לחקות את הבורא.
אל היסוד הקוסמי "בריאת העולם" מצרפת השבת גם יסוד היסטורי ,"זכר ליציאת מצרים". השבת היא צומת דרכים רעיוני של המחזור הקוסמי התכליתי, המתחיל בבריאה ומשתלב במסלול ההיסטורי של עם ישראל, כעם חופשי הנגאל ביציאת מצרים מעבדות לחירות.תוכן השבת נקשר לנוף הארץ ישראלי:-כניסת השבת בהדלקת נרות אשר, לדברי רבי טרפון,"אין מדליקים אלא בשמן זית בלבד"{משנה שבת ב’,ב’].
הקידוש על היין-התירוש מן הענבים,על מנת "משמח אלהים ואנשים"[שופטים ט’ 13].ברכת הלחם משנה -על הדגן,היא זכר למן שאכלו אבותינו במדבר.אוירת השבת ושולחן המשפחה החגיגי מסמלים את עידן המשיח,ולכן כינוה חכמים "מעין עולם הבא".[פרשה ארץ ישראלית,אדמנית גדעון].
