תערוכה חדשה מיוחדת ומומלצת של האמן הכשרוני יוסף רז תוצג החל מהשבוע
מסמר התערוכה הוא אובייקט קטן, לכאורה חסר כל ייחוד. קנה-מתכת מחודד בקצהו שתקוע בחומר כל שהוא לחיבור חלקיו.
אולם יוסף רז מוצא במסמר עולם ומלואו. צילומיו המרהיבים וזוויות הצילום המיוחדות שלו, מגלים עולם עשיר של צורות, צבעים, ניגודים, דימויים ומשמעויות.

בצילומים של רז אופיו של המסמר נובע מהחומר אליו הוא חודר, הידוק נייר רך ועדין, או מסמר הנאחז בחוזקה בחומר שבקושי ניתן לחלצו. מסמרים חבויים ונגלים בתוך לוח עץ ופטריות קרח בהם נעוצים מסמרים, המעלים אסוציאציות של עולם דמיוני וקסום.

המסמר המשמש כלי לחיבור, איחוי וחיזוק, מעלה בעת ובעונה אחת גם אסוציאציות קשות של ביקוע, מיסמור, פציעה, דימום וכאב. וכך הופך המסמר לנושא משמעות סימבולית ורגשית.

הקשר של יוסף רז למסמרים הוא קשר מורכב הכולל זיכרונות ילדות ועיסוק מקצועי במתכות מהם נבנה ההקשר האמנותי.

רז מספר שאביו היה נגר, עיפרון נגרים שטוח נעוץ מאחורי אוזנו, בכיסו האחורי מטר עץ מקופל ושפתיו מהדקות קבוצת מסמרי עץ קטנים. המסמרים נשלפו בזריזות אחד, אחד ובמכת פטיש מדויקת בכיפת המסמר, נקבעו בעץ. קרשים ומסמרים היו כלי המשחק של יוסף באותה תקופה, הוא היה בונה מהם משחקים בריכוז רב ורק צליל מכות הפטיש היו מקפיצות אותו מדי פעם.
בעיסוקו המקצועי כמתכנן ובונה מכונות אוטומטיות לעיבוד ברזל. היו בין היתר גם מכונות ליצור מסמרים. הפעם היו אלה מסמרי ברזל גדולים, מפותלים או משוננים הנאחזים בחוזקה בחומר.

בצילום המסמרים מהדהדים הן זיכרונות ילדות והן עיסוקו המקצועי, אבל מעל לכל, מנסה רז להראות שבאמצעות המחשב, ניתן לשלוט באובייקט, לשנות את אופיו והוא הופך בידיו לחומר ביד היוצר.

תהליך העבודה של רז מתחיל מצילום או מסריקת אובייקט. הנתונים נאגרים במחשב כחומרי גלם ולאחר מכן הופכים למעשה לחומר דיגיטלי. כעת הם עוברים מטמורפוזה, בין העבודות יש כאלה השומרות על קרבה גדולה למקור ואילו אחרות איבדו כליל את זהותם והם מקבלים ישות חדשה . העיבוד הדיגיטלי מקנה לאובייקטים ממדים חדשים, תנועה שלא הייתה קיימת מלכתחילה, משחקי אור צל, השטחה, והפשטה. כך נוצרות סדרות מרתקות

המשתנות ללא הרף ונדמה שאין סוף לואריאציות המתקבלות במהלך העבודה.

הדסה גורוחובסקי אוצרת התערוכה