אז מה עושים? הסוד הוא בשינוי התגובה של הילד. יש כמה דרכים יעילות לעשות זאת:

ככל שמתקדמת השנה יותר ויותר אנו שומעים על ילדים הסובלים מהצקות. לא פשוט לצאת מזה, במיוחד לילדים שתגובתם המיידתית להקנטות והצקות היא בכי, כעס, או אף אלימות. זה מעגל אכזרי שלרוב דווקא מעודד את המציקים להמשיך, כשהם לועגים לתגובת הילד. גם התערבות הצוות החינוכי עשויה לקבע את מקומו של המותקף כקורבן ולא בהכרח למנוע מקרים עתידיים. אז מה עושים? הסוד הוא בשינוי התגובה של הילד.

קודם כל הסבירו לילד שמטרת המציק להוציא ממנו את התגובה הקבועה – בכי או כעס. המטרה של ילדיכם היא לא לתת לו להצליח בכך. איך? ע"י זה שישמור על הcool שלו.

יש כמה דרכים יעילות לעשות זאת:
להתעלם. אכן מאוד ברור ויעיל, אך לילדים רבים קשה ליישום, במיוחד שהמציקים, שרגילים להוציא תגובה, לא יוותרו כ"כ מהר ויבחנו את גבול הסבלנות של ילדיכם.

לזרום. ברגע שמבינים את הרעיון זו השיטה הכי קלה, כי היא מסתמכת על מה שנאמר להם. כלומר מה שאומרים להם, שיסכימו עם זה. למשל: "בואנה אתה חפרן" "וואלה נכון, אמרו לי שאני אלוף בזה" או "פחחח תראה איך אתה מתלבש" "זה כלום, חכה תראה איך אני אתלבש מחר".

לצחוק. טוב במיוחד לילדים עם חוש הומור. הסבירו להם את ההבדל בין "לצחוק עם" ל"לצחוק על". אני אוהבת לתת כדוגמא את ארץ נהדרת ואת ההבדל בין פוליטיקאי שצוחקים לדמותו ובין אחד שמגיע לאולפן ומסוגל לצחוק על עצמו. על הראשון אנחנו צוחקים ולפעמים מרחמים, אך את השני אנחנו מעריכים וצוחקים אף יותר, בצחוק משחרר, יחד איתו.

אם נבחן שוב את אותן דוגמאות, תגובה אפשרית ל"אתה חפרן" יכולה להיות "לא הייתי חוזר על הדברים אם הייתי חושב שהבנת בפעם הראשונה" ול"איך אתה מתלבש", "כן, באמת פספסתי היום עם התאמת הצבעים". או "תודה שאתה מעיר לי, זה נוגע ללב כמה שאכפת לך שאני אראה טוב…". "אתה חושב שזה מצחיק?" "חשבתי" "אז טעית" "יכול להיות שטעיתי, אני רק בן אדם". בלי להתרגז, הוא שולט בסיטואציה ונשאר כשידו על העליונה.

תגובה מפתיעה. לחשוב מחוץ לקופסא. התגובה הצפויה היא לבכות או להתרגז, התגובה הלא צפויה תהיה לשנות טקטיקה. למשל ילד שחוזרים אחרי כל דבר שהוא אומר, שזה לכל הדעות מעצבן, יכול לומר משפטים כמו "אני יפה" ואז כשהשני אומר זאת, להתחיל ויכוח משעשע "לא, אני יפה" או לשאול "הכנת שיעורים?" וכשהשאלה חוזרת אליו להגיד "אני הכנתי, אתה הכנת?" אמרתי לך שהכנתי!" "טוב, סבבה". תום, החתול המדבר, יכול לאמן אותם יופי בזה.

הידיעה כי יש להם כלים להתמודד תפחית משמעותית את הלחץ שלהם ותגדיל את הבטחון שלהם בעצמם וביכולתם. כך, באופן טבעי גם תגובתם האוטומטית תשתנה, הם לא עוד יבכו או יצעקו אלא יענו או יצחקו. זאת מכיוון שכשיש לילדים אפשרויות תגובה הם לא יהיו חסרי אונים מול ההצקות וכשאלו יקרו הם יוכלו להתמודד ולהיות גאים בעצמם על התגובות המנצחות שנתנו. הבטחון שלהם יעלה ולרוב יתחזק גם מקומם החברתי, כי ילדים נוספים יקשיבו לחילופי הדברים ויתרשמו.

הכתבה מדברת על הצקות מעצבנות, אך במידה ואלו נמשכות, מחריפות ובוודאי שבמקרים של בריונות, הפתרונות שהצעתי כבר לא יועילו ואנא אל תשאירו את ילדיכם להתמודד עם מצוקות אלו לבד. זה לא מסוג הדברים שיעברו מעצמם וזה דורש התערבות. פנו למורה, ליועצת, למנהלת, או לאיש מקצוע – כל מי שלא יקל ראש בעניין וירתם לעזור לילדיכם כדי שבית הספר יהיה מקום בטוח עבורם. עזרה חשוב שתהיה גם ברמה האישית וגם ברמה ההסברתית לכלל הכיתה/שכבה כדי שמקרים כאלו לא יחזרו.

שלכם ובשבילכם,

🙂 ליאת קרן, MA
054-9796446

ליאת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית במרכז הרצליה. מטפלת פרטנית ומנחת מגוון קבוצות לכישורים חברתיים, הנותנות מענה ריגשי/חברתי לילדים בגילאי 4-14.
לאתר של ליאת: www.liatkeren.com/
לעמוד הפייסבוק: https://www.facebook.com/Liat.KerenMA