פרשת ויצא | ליקט ישראל לנצ’נר
בפרשת "ויצא" נולדים בני יעקב, ובהם יוסף ויהודה,שהיו לראשי איגודי השבטים בימי ההתנחלות.יוסף ויהודה היו לממלכות יהודה וישראל. על פי המסורת עתידים לקום שני משיחים לעם ישראל-בן יוסף ובן דוד. בניסיון לבחון את השוני בין התפקידים של שני המשיחים , עלינו לבדוק את היסודות שעליהם השתתו.

בפרשתנו מתחיל עיצובו של עם ישראל. כבר במפגשנו הראשון עם אמהות הבנים שיהפכו לשבטים,ניתן לזהות תכונות אופי המשפיעות על אופיים של השבטים העתידיים. "ועיני לאה רכות,ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה". לאה מתוארת בצורה פנימית ומעודנת, בעוד רחל מתוארת בצורתה החיצונית. תאור זה מתאים גם לאופיים של הבנים-יהודה ויוסף-המסמלים את האמהות. יוסף,כמובן, מייצג את רחל, מכיוון שהוא בכורה.

אך יהודה נבחר כמייצג את לאה, יתכן מכיוון שנולד אחרי לוי, עליו אמרה לאה "הפעם ילווה אישי אלי…", זאת אומרת שרק לאחר לידת בנה השלישי הרגישה שנוצר הקשר עם יעקב, ומקשר זה נולד יהודה. כאשר גדלים שניהם הם מהווים את הכוחות העיקריים בבית יעקב. על שניהם נאמר שחלה בהם ירידה "וירד יהודה" [בראשית ל"ח 1] ואילו על יוסף נאמר "ויוסף הורד" [בראשית ל"ט 1]. אך בעוד שעלייתו של יוסף היא לתפקיד הדואג לצרכים חמריים, תפקידו של יהודה הוא לדאוג לצרכים רוחניים, כפי שאומר המדרש בב"ר "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו…להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם". רק כאשר שני כוחות אלו, החומרי והרוחני , פועלים למטרה אחת תוכל להגיע הגאולה. זהו כוחו של איחוד העם בישראל. [צוקר חנן, פרשה ארץ ישראלית].