בתמונה>> עם סבה וסבתה, אלי ואסתר גבריאלי, אנשים ערכיים מאוד ומוכרים בעיר כפר סבא >>

הבחורה שהוציאה רישיון נהיגה רק שבוע לפני גיוסה- הפכה למדריכת שריון המלמדת לוחמים קשוחים לנהוג על טנק. העבודה האינטנסיבית כקצינה בחיל, הרגעים הקשים ב”צוק איתן” ומשלחת ההסברה הצה”לית לניו יורק: הכירו את סגן גפן גבריאלי (הבת של עו”ד עמוס גבריאלי)

מאז ומתמיד הייתה כפר סבא חלק משמעותי מחייה של סגן גפן גבריאלי (21). "אני גרה בעיר רוב חיי ומאוד אוהבת אותה", היא אומרת. "אבי, עמוס גבריאלי, היה סגן ראש העיר ועבד במשך שנים רבות בעירייה".

גבריאלי, אשר הדריכה בתנועת "הצופים" במשך שנים רבות, התנדבה בקהילה והייתה מרכזת צעירה, מספרת על שנות לימודיה בבית הספר הדמוקרטי בעיר ובתיכון ‘גלילי’. "לשנים האלו הייתה השפעה רבה על מי שאני היום. מנהל התיכון היה עורך מפעם לפעם ערבי שירה בציבור שבמידה רבה היו בעלי אופי צבאי, בין היתר בשירים כמו ‘הוא פשוט שריונר’.

כבר מהגילאים הללו, היה חשוב למערכת החינוך בעיר להחדיר את חשיבות הגיוס לצה"ל, ובכלל זה גם לתנועת הצופים". כפי שנחשף לאחרונה בנתונים שפרסם אגף כוח האדם בצה"ל, כפר סבא התברגה למקום ה-14 ברשימה הארצית, ולמקום הרביעי בקרב ערי השרון, עם נתוני גיוס העומדים על 76.3%.

עם נתוני פתיחה כאלו, אין זה מפתיע שכאשר עמדה בפני גיוס, היא לא חשבה פעמיים וחתרה לכיוון שירות משמעותי. "עוד לפני הגיוס ידעתי שאני רוצה למלא תפקיד משמעותי, ממש ‘להוציא את המיץ’ מהשירות שלי.

בעקבות הרקע שלי בהדרכה ובדיבור מול קהל, חיפשתי כמובן איפה אוכל לבוא לידי ביטוי בצורה הכי משמעותית בתפקידי ההדרכה. בסופו של דבר התגייסתי לתפקיד של מדריכת שריון- עם המון ברק בעיניים". היא מוסיפה בחיוך כי "אבא שלי, חי"רניק שעבר בשירותו בין היתר בצנחנים ובגבעתי, חווה שיברון לב קטן".

את תחילת דרכה בצבא היא עשתה כמדריכת נהגי טנק. "עסקתי בצד היותר טכני של הטנק- לא בדיוק טיפוסי לבחורה. עסקתי המון בנושא החשמל, ובמסגרת הקורס גם הוצאתי רישיון נהיגה בטנק. המשפחה צחקה עליי כי את הרישיון האזרחי שלי הוצאתי בערך שבוע לפני הגיוס. האחים הקטנים שלי לא היו יכולים להיות יותר נלהבים מהעובדה שאחותם משרתת בשיזפון, נמצאת כל היום בסביבת טנקים ובתוך ה’פודרה’ המפורסמת- אותו חול המכסה את נעליהם של הלוחמים בדרום הארץ".
מתי קיבלת את ההחלטה לצאת לקצונה?

"לאחר שנה בתפקיד הרגשתי שזה הזמן לקחת את הדברים צעד אחד קדימה, והחלטתי לצאת לקצונה. חזרתי לשיזפון כמ"מ סימולאטורים. אלו בעצם מאמנים ניידים או נייחים, עליהם מוכשרים השריונרים לטכניקות ירי שונות בטנק- מבלי להפעיל אש חיה, ובכך לחסוך באופן משמעותי בהוצאות האימונים. זה מעין משחק מחשב מאוד משוכלל ומאוד מגניב, המתאים לרמת החייל הבודד אך גם למחלקות שונות. בתקופת זמן קצרה ערכנו שינויים רבים בתחום, ביניהם קיצור זמן ההכשרה באופן משמעותי והפיכתה למקצועית יותר".

לכל מי שיפגוש אותה, לא יוותר צל של ספק כי היא מכירה בגודל האחריות המוטלת על כתפיה. "אני אחראית על כמעט 30 מדריכות, ובמקביל על מספר לא מבוטל של טנקים. זאת אחריות פיקודית עצומה". בקיץ האחרון, עם תחילתו של מבצע "צוק איתן", הוכפלה מידת האחריות, עת ירדה יחד עם מספר מדריכות לשטחי הכינוס.

"תמיד ידעתי שמדריכת שריון הוא תפקיד חשוב, אך בקיץ האחרון, במבצע ‘צוק איתן’, התפקיד קיבל משמעות חדשה. פרסנו את המאמנים הניידים בכל שטחי הכינוס מחוץ לרצועת עזה, החל מהשלב שלפני הכניסה הקרקעית ועד לסיום המבצע. למערכת יש אפשרות לדמות באופן מדויק מאוד את מה שמצפה ללוחמים בתוך הלחימה, ופשוט עברנו בין הפלוגות, בין אם סדירות או מילואים, ואימנו אותם בזמן אמת. כשהגענו לא ידענו למה לצפות, לא ידענו שזה יהיה עד כדי כך אינטנסיבי. החיילים ממש עמדו בתו- עד כדי כך הם האמינו בחשיבות של המאמנים. עבדנו מהבוקר עד הלילה וחרגנו משעות הפעילות".

"היינו 4-5 בנות בשטחי הכינוס, אבל לא הרגשנו מחסור לרגע. דאגו לנו לכל מה שהיינו צריכות, והמשפחות בעוטף עזה אפשרו לנו להתקלח אצלם. כולם נרתמו למשימה ביחד, והיה מאוד מרגש לראות את המשפחות שמגיעות עם שקיות עמוסות באוכל, במיוחד בשביל החיילים".

ובכל זאת, באילו קשיים נתקלת?

"היה המון בכי, אני לא אשקר. זה היה מצב שבו הייתי חייבת להישאר מאוד חזקה בשביל החיילות שלי. אז נכון, אח שלי היה בשטחי הכינוס וגם היו לי חברים בתוך הרצועה, אבל כולנו באותה הסיטואציה, וכמוני יש עוד רבים שחרדים לגורל יקיריהם, אבל צריכים להתגבר על כך ולבצע את המשימה, מעל לכל. החיילות היו באמת מדהימות, ולכך יש קשר ישיר לאחוזי ההצלחה הגבוהים של השריון במבצע. אני זוקפת את זה לזכותן".

כנראה שהיה מי שהכיר בעבודה ובמסירות האינסופית שלה לתפקידה, שכן לאחרונה השתתפה במשלחת "צה"ל שלום" לניו יורק, משלחת צה"לית ששמה לעצמה למטרה לשפר את תדמיתנו בעולם. "מדובר בעצם באיחוד כוחות של מספר קצינים לטובת מסע הסברה , בדגש מיוחד על המבצע האחרון. היינו צריכים להסביר את העמדה של ישראל, ש’זכתה’ להמון ייצוג שלילי במדיה העולמית. המשלחת כללה ביקורים בגני ילדים, בתי ספר, אוניברסיטאות- עשינו הכול כולל הכול. הקהילה היהודית פשוט נכנסה לנו ללב ואנחנו לה, זכינו לתמיכה מטורפת- הן רוחנית והן כלכלית- שלא תמיד מודעים אליה פה בארץ. אחד המשתתפים, למשל, היה מפקד סוללת כיפת ברזל, ובאמת אחד התחומים שלטובתם הצלחנו לגייס כספים הוא פרויקט זה". היא מתארת את ההרגשה שליוותה אותה לאורך המסע, תחושת שינוי ושליחות. "זאת הרגשה ששותפה לכל המשתתפים".

מה תרצי למסור לבנות שעתידות להתגייס ממש בקרוב לתפקידי הדרכה בחיל השריון?

"חשוב לי להגיד להן: תדעו שהגעתן למקום שהוא משפחה. מהר מאוד תבינו מהי רעות של שריונרים, ועד כמה האחריות שעל כתפיכן היא כבדה. כל מילה שתצא לכן מהפה תשפיע על הלוחמים שתכשירו- ואותם לוחמים יביאו את המיומנויות הללו אחר כך לידי ביטוי בשטח, בזמן אמת".

ומה צופן לה העתיד? "כרגע אני מאריכה את השירות", היא אומרת, "כי מה שאני עושה הוא מספיק חשוב וטומן בתוכו מספיק אחריות כדי שאתן עוד קצת. אני לא בונה על קריירה צבאית ארוכה, אך אני בהחלט מתכוונת להמשיך ולתרום", היא מסכמת.