רב”ט תובל יונה גולן, לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף, בת 19 תושבת הוד השרון, בוגרת תיכון “מוסינזון” והבת הבכורה למשפחה בעלת 2 בנות.
הרצון להגיע לתפקיד לוחמה היה אצלה מאז ומתמיד, תמיד רצתה לשרת בקרבי. בצו ראשון קיבלה פרופיל קרבי ומאז לא חשבה על אפשרות אחרת.כשקיבלה מיון לוחמות בדקה את שאר האפשרויות לתפקידי לוחמה, ולאחר התייעצות עם הקרובים אליה החליטה לבחור בחילוץ והצלה, בידיעה שזה המקום בשבילה. "החלטתי ללכת על זה יחד עם נורית ולהיות לוחמת חילוץ והצלה. אני תמיד אהבתי לתרום מעבר. מרתיע הרבה בנות לחתום שנת שירות נוספת, ואני רציתי לתרום כמה שיותר למדינה, ואם אני יכולה, אז למה לא? אני מאוד ממצה את עצמי כלוחמת, אני מרגישה שתמיד יש לי לאן להתקדם ולשאוף.
החוויות שתמיד יזכרו לי הן החוויות הכי קשות, המסעות שהיו מאוד אינטנסיביים ושבועות השטח שעשיתי בהכשרה, שבועות קליעה ובוחן מסלול. כשקשה נעזרים בחברים, משתדלים להעביר את הרגעים הקשים. התמזל מזלי וזכיתי שנורית תהייה איתי לאורך כל ההכשרה, דבר שעזר לי מאוד והקל עליי בהמון סיטואציות. נורית החליטה לדחות בשבילי את הגיוס שלה למרץ כדי שנתגייס יחד. עשינו ביחד את גיבוש הלוחמות, והחלטנו יחד להיות לוחמות בפיקוד העורף, אחרי שבחנו את שאר התפקידים.
מאוד חשוב לי לציין שהלוחמים והלוחמות בפיקוד העורף עוברים את אותה החוויה ועושים את אותם הדברים בצורה שוויונית לחלוטין. אין סיבה שבנות שרוצות להיות לוחמות לא יהיו לוחמות. היה לי את הפחד הזה לפני הגיוס שאיך אני יסתדר, אבל לאט לאט גיליתי שאני מסתדרת מצוין בדיוק כמו הבנים.
כל יום יש אתגר חדש.
אנחנו מרגישות שעשינו את הבחירה הנכונה.
על המשך שירותה הצבאי רב"ט גולן חושבת בדומה לחברתה תירם:
"אני שואפת לצאת לקורס מ"כים בהמשך וגם לקצונה בהמשך. אני לוקחת את הזמן לבדוק איך אני מסתדרת ולא ממהרת, אני נהנית גם מהתהליך."
"אני רוצה להמליץ לכל הבנות שקוראות את זה והן לפני גיוס, שאם הן מתלבטות אם להיות לוחמות- כדאי להן ללכת על זה בכל הכוח, לכו עם מה שאתן מאמינות ותדגלו בערכים שלכן, אם אתן רוצות לתרום יותר לכו ותעשו את זה! זו בחירה נבונה וניצול נכון של השירות הצבאי." מוסיפה גולן.
רב"ט נורית תירם לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף, בת 19 וחצי תושבת הוד השרון. תירם בוגרת פנימיית "שטיינברג" בכפר סבא והבת הבכורה למשפחה בעלת 6 אחים ואחיות.
הרצון להגיע לתפקיד לוחמה הגיע אליה באופן מפתיע ולא צפוי "בתיכון למדתי מחשבים והייתי בטוחה שזה יהיה הכיוון שלי בצבא ובחיים בכלל, במסגרת הפנימייה יצאנו לגדנ"ע בת שבוע ימים ושם בעצם הבנתי שהייעוד שלי הוא שטח, מאמץ פיזי ופשוט התאהבתי והבנתי זה המקום בשבילי. לא לקחתי בחשבון את ההרמות גבות שיכולות לנבוע מהצעד שבחרתי לעשות, אני חיה בגישה שאם אני יכולה לעשות את זה אז אין שום סיבה שמשהו יעצור בעדי."
רב"ט תירם מספרת על תהליך ההכשרה הראשוני, על הקושי הפיזי ועל האתגרים היום יומיים שבהם נתקלה. אירוע משמעותי שזכור לה ביותר היה בשבוע הראשון בשטח בו תפקדה כמפקדת חוליה.
"נבחרתי להיות מפקדת חוליה בתרגיל, זו הייתה הפעם הראשונה שלי בשטח והייתי לחוצה נורא, אבל תפעלתי את התרגיל בקור רוח והצלחתי לעבור את זה. היינו על רכס ממש תלול וגבוה והציבו לנו 2 מטרות שתפקידנו היה לזהות אותן ולירות לעברן. אחת החוויות הזכורות לי הייתה ההצלחה שלי בתרגיל, יחד עם כל החששות והפחדים שלי הצלחתי לעבור את זה ותפקדתי בצורה מקצועית ביותר."
על הקשר עם תובל חברתה היא מספרת עם חיוך קל בקולה;
"אני ותובל מכירות מגיל 5, כל הילדות שלי הייתה איתה ולהפך. כל צעד וצעד ליוונו אחת את השנייה וכך גם שירותינו הצבאי."
כאשר התקרב מועד גיוסה של נורית החליטה לדחות אותו על מנת שתוכל להתגייס יחד עם חברתה תובל וכך היה. השתיים חיפשו תפקיד שיתאם להן ושבו יכולות לתרום ככל שיוכלו.
"תפקידי לוחמה תמיד משכו וסקרנו אותי, השאיפה שלי היא תמיד לתת את כל כולי ולאתגר את עצמי". מספרת נורית.
על ההכשרה הקשה והמפרכת היא מספרת כדבר בונה.
"ההכשרה ארכה כ-3 חודשים קשים ומפרכים, זה שונה מכל מה שהכרת בעבר וגורם לך להגיע למצבי קיצון לפעמים. עצם המחשבה שיש לי את תובל לצידי לאורך כל הדרך רק חיזקה והעצימה אותי. הרגשתי שאני לא צריכה הביתה בשביל לספר מה אני עוברת, הבית תמיד נמצא איתי."
על המשך שירותה הצבאי רב"ט תירם חושבת רבות, "אני מרגישה שמצאתי את המקום שלי, להיות קצינה לוחמת זה שובר שגרה, אני חושבת שאף אחד לא מבין אם הוא לא חווה את זה, זוהי חוויה מאוד מעצימה אני מרגישה שהגעתי למקום הנכון."
