פעם חשבתי שסודות הם לא דבר טוב. הייתי מבלבלת בין סוד לחוסר כנות ואם מישהו היה שואל אותי שאלה, גם כזו מאוד אינטימית, (והרי זו מהות הישראליות), הרגשתי מחויבת לענות כי אחרת יהיה זה שקר ואין דבר השנוא עליי יותר משקרים ושקרנים.
מתוך האמונה שכל מי שיש לו סודות סודות הוא אדם לא אותנטי, מצאתי עצמי עונה בשיא הכנות גם לאנשים אותם הכרתי לפניי שעה ועשרים, על השאלות הכי פרטיות אפילו על תדירות ותנוחות המועדפות עליי בסקס. כל פעם ששאלו אותי שאלה חודרנית שכזו (תרתי משמע), הייתי חשה כיווץ בבטן, כזה שסיפר לי שמשהו אינו כשורה, אבל הייתי מבטלת אותו במחשבה שאני אישה אמיתית ופתוחה ואין לי מה להסתיר.
כמה בולשיט.
בתור מי שגדלה בשדות של שקרים (ואפס אירוסים), לא האמנתי בקיומה של מציאות בריאה בה מותר לי לשמור סודות אפילו למען טובתי האישית.
אז חשבתי.
איזה מזל שאני אישה לומדת, מתפתחת, משתנה.
ניסיתי להבין מהו בעצם ההבדל בין סוד לשקר? האם האחד יותר לגיטימי מהשני?
יש כל מיני סוגים של סודות ואין להתבלבל בינם לבין שקרים, לדוגמא מול בן/בת הזוג.
אני חושבת שההבדל בין סוד לשקר הוא כמו חד וברור כהבדל בין פנטזיה לבין המציאות.
סוד הוא שהסיבה שאת מגרגרת כמו חתולה על גג פח לוהט היא שברגע אינטימי את מדמיינת את ג’ורג קלוני, (מצטערת יש לי חולשה אליו), רוכן מעליך ולא את זכר האלפא הפרטי שלך.
סוד הוא שהסיבה האמיתית שהפכת פתאום שורף כמו כביש אספלט בדרך לאילת בחודש אוגוסט היא כי דמיינת שאנג’לינה ג’ולי היא זו עשתה לך את הדבר הזה שיש לך חולשה אליו ולא החוקית שישנה עכשיו לצידך מסופקת, ואילו שקר הוא כאשר במציאות את/ה עושים הלכה למעשה את החבר/ה לעבודה?
האחד הוא סוד לבן בריא ומתכון לאריכות חיי הזוגיות והשני הוא ההיפך הגמור מכך והוא שקר בוגדני והרסני. סוד מול שקר.
אז המסקנה אליה הגעתי היא שסוד הוא לא יותר ממקום לגיטימי בו אני רשאית להפקיד את התכנים האישיים שלי, שכן מותר ואף רצוי שיהיו לנו סודות ולא כי יש לנו מה להסתיר או כי עשינו משהו לקוי ברמה המוסרית, אלא כי האופציה השניה בה אנחנו מסתובבים בעולם כמו איזה אקסבסטיוניסטים רגשיים המגלים הכל לכולם משאירה אותנו מאוד חשופים.
היוום אני יודעת להבדיל בין הדברים. לפרגן לעצמי איזה סוד קטן כמו זה שבלילה מתוך שינה אני עושה קולות נשימה קטנים כאלו ולא סקסיים בעליל כמו של אוגר פצוע או שרקן במצוקה אם תעדיפו, (שיט גיליתי סוד), והיום אני ממש מרשה לעצמי לא לענות על שאלות שמביכות אותי ומשאירה את התשובות נעולות בתוך תיבת הפנדורה הפרטית שלי.
מותר ורצוי לשמור סודות מכל העולם ואחותו אבל אסור לנו לעולם לשמור סוד מעצמנו, כי אם נעשה זאת יהפוך הדבר להדחקה או אפילו שקר וזה כבר אמרנו מצב מסריח למדיי אשר בו אין שום תועלת מכיוון שאני יכולה לדעת הכל על עצמי כולל הדברים הכי מכוערים ועדיין לשמור את מה שאבחר בסוד מן העולם.
אני אשת הסוד הכי נאמנה של עצמי ויש לי שליטה מוחלטת על מה יוצא ומה נשאר אצלי בתיבה, אז אם הבנתי כבר שאני לא מושלמת ולעולם לא אהיה ואם הבנתי שלי ולעצמי יש אינטרסים זהים במאת אחוזים כל הזמן, למה לא להיות גלויה איתי? למה לא לספר לי את כל הדברים גם ההזויים ביותר?
אז כן תשמרו סודות מהעולם אבל תספרו הכל, אבל הכל לעצמכם זה חשוב לתיחזוק מערכת היחסים שלכם עם עצמכם ומעמיק את הזוגיות הכי חשובה שתהיה לכם אי פעם בחיים.
"שלושה אנשים יכולים לשמור סוד אם שניים מהם מתים" – בנג’מין פרנקלין
שנזכה לדבר אמת עם עצמנו.
שתהיה שבת של שקיפות.
אהבתם ? לחצו לייק | רוצים שגם אחרים יקראו? לחצו כאן מתחת לשורה זו על share ופרגנו
