פרשת “וארא” נשמעת נאקת בני ישראל “אשר מצרים מעבדים אותו”.על רקע העול הכבד נשמעים פעמי גאולה בארבע לשונות-והוצאתי, וגאלתי, ולקחתי והבאתי. משה ואהרון הם השליחים , “מבשרי הציונות” , אך העם שקוע בצרותיו ואינו שומע את הבשורה “מקצר רוח ומעבדה קשה”. ערב הגאולה נמנים ראשי בתי אבות לבני ישראל.
משה ואהרן לבדם “הם המדברים אל פרעה”. הם הדוברים המוליכים אל המדבר , שהוא מקום לדוברים-למנהיגים. מנגד עומד מנהיג מצרי – “כבד לב פרעה, מאן לשלח העם”. פרעה עומד אל מול מכות הטבע וליבו כבד. מכות הטבע הפוגעות בעורק החיים החיוני, היאור, אינן מצליחות לשנות את קשיות עורפו. הדם וצפרדע, הכינים והערוב, השחין והברד, הן מכות טבע, אשר זומנו בדרך נס לכדי סידרת תוכחה. על אף המכות “ויחזק פרעה ולא שילח את בני ישראל”.
בהפטרת השבת [יחזקאל,כ”ט 6] שבה מצרים להיות “משענת קנה[רצוץ] לבית ישראל”. שוב באה מכה על עורק החיים המרכזי של מצרים, “לכן הנני אליך ואל יאריך, ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה…” [יחזקאל כ”ט 10]. גם כאן מאיים “התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו”. היאור כמקור חיים , והתנין כאיום מוחש-הם סמליה של ארץ הנילוס. [פרשה ארץ ישראלית, מאיר כהן].
