עופרה ענקרי, מהוד השרון, בת 49 אימא לשלושה ילדים, היא לוחמת אמיצה שהפכה בשנים האחרונות לאחת ממובילות המאבק הארצי להחזרת ילדים לביתם. את פעילותה החברתית בתחום הרווחה התחילה לפניי כשלוש שנים בעקבות מיקרה חמור אליו נחשפה דרך הפייסבוק
המקרה סיפר על אימא חד הורית לילד בן שנתיים מאזור השרון, שבנה נילקח ממנה בכח וכנגד רצונה ע’י פקידות הסעד ממשרד הרווחה. בנה הועבר למרכז קלט חירום לתקופה מסוימת, ומשם הועבר למשפחת אומנה.
זעקתה של האם ותחנוניה להחזרת בנה אל חיקה צמררו אותה וחדרו אל ליבה כחץ בוער. הרגשות האימהיים שלה גאו, ורחמיה התכווצו מכאב. מאותו יום החלה פעילותה בנושא זה.
"אט אט נחשפתי למקרים קשים של משפחות נפגעות רווחה, ששנים ארוכות לא זכו לחשיפה ראויה ולתמיכה ציבורית. מיקרה רדף מיקרה וסיפור רדף סיפור…עוד ועוד נפגעי רווחה צצו ועלו כמו פטריות אחריי הגשם, וזעקתם החרידה וטלטלה אותי. מדובר באימהות ואבות פגועי רווחה שילדיהם נעקרו מהם בכח, הועברו לפנימיות, מוסדות, מרכזיי חירום, משפחות אומנה, ואימוץ סגור. אימוץ סגור משמעו לאבד את הילד/תינוק כליל, ולקוות שאולי בגיל 18 יפתח את תיק האימוץ כדי לגלות את זהותו וסיבת אימוצו".
השם שלה הפך להיות מוכר ברשת האינטרנטית, ומחוצה לה. "פונים אליי הרבה אזרחים שיודעים ומכירים נפגעי רווחה, ומבקשים את עזרתי. אני מוצאת אנשים חלשים וחסרי אונים שאינם יודעים ממש מה צריך לעשות או מה הכי נכון לעשות במצבם. אני פועלת כמפלסת, וכצינור המוביל לתפקוד הכי נכון. בתוך סיטואציה סבוכה זו, בנוסף אני גם "כדור ההרגעה" של ההיסטריה. היום עם ניסיון מצטבר של שלוש שנים, אני מרגישה הרבה יותר מקצועית ויעילה מאשר בהתחלה. אני מקשיבה למקרה שהובא אליי, מנתחת אותו ע’פ הבנתי, קולטת מי האדם שנמצא מולי, ומפנה אותו בליווי שלי להמשך טיפול אצל עו"ד שעוסקים בתחום. אני יוצרת קשר של אמון ביני ובין נפגע הרווחה, ובכך מעלה את רמת התפקוד שלו/ה במסע המפרך. הליווי הצמוד שלי, האוזן הקשבת, החיבוק המרגיע, וגם הכעס שלי כשצריך, מועילים לתהליך".
כיום ענקרי בעיקר תומכת ומלווה אימהות נפגעות רווחה. אימהות שהן גרושות וחד הוריות מרקע סוציואקונומי נמוך, שמתוך חולשתן ותקוותן לסיוע, פנו לעזרה ואז הנורא מכל קרה. ילדיהן נעקרו מחיקן האוהב, ותחנוניהן להחזרתם לא הועילו. מדובר באימהות שרובן ראויות וטובות, אשר אינן פושעות ואינן מסוממות. כל פשען הוא מוחלשותן הכלכלית. "בחודש מאי 2014 הגיע לאוזניי שמועה על ילדה צעירה בת 10 מהעיר כפר סבא, שנתלשה ממיטתה באישון לילה ע’י פקידות הסעד בסיוע שוטרים. באותה שעה הפגנתי מול ביתה של שרת המשפטים דאז ציפי ליבני בתל אביב יחד עם פעילים חברתיים והורים פגועי רווחה שנותקו מילדיהם.
החלטתי שאני מוכרחה לאתר את אמה של הילדה ולהגיע אליה כמה שיותר מהר כדי לסייע לה".
"הצלחתי לאתר את האימא, ואחריי יום וחצי של ניסיונות בלתי פוסקים הגעתי אליה הביתה. מצאתי אימא חד הורית באמצע שנות השלושים לחייה שבורה ומרוסקת. היא לא הפסיקה לבכות ולבקש עזרה מכל מי שנמצא אצלה, וחוסר הידיעה שלה היכן נמצאת בתה מאז אותו יום בו נלקחה מהבית, פשוט הרס אותה מדאגה וכאב. הרשויות העלימו לה את הילדה ,והסתירו ממנה את מקום המצאה. מעולם לא נקלעתי לסיטואציה כה קשה ואכזרית של עקירת ילד מהורה, רגע אחריי שזה קרה. המון המון בכי ייסורים, וחוסר אונים ,מה צריך לעשות ולמי לפנות".
"מאותו רגע לקחתה אחריות על המקרה, וביקשה ממנה להישמע להוראותיה "מה שהיה מאוד מאוד קשה בתוך המצוקה הנפשית הגדולה. העצוב הוא, ששבוע לאחר שהילדה הוצאה למרכז חירום, בית המשפט פסק שהילדה תצא לפנימייה וכל זאת על סמך תסקירים מנופחים ומעוותים של פקידות הסעד. הטוב הוא, שבמהלך החודשים שנותרו עד ליציאת הילדה לפנימייה, נמצאו מסמכים שהועלמו והוסתרו מעיניי השופט ע’י פקידות הסעד, שבסופו של דבר גרמו להפיכת הקערה על פיה ולניצחון מוחץ בבית המשפט. הילדה נשארה בבית! הטיפול והתמיכה לו הילדה והאימא זקוקות, נעשה כעת בנחת וברוגע מאז אותו יום בו החבל הוסר מצווארה. אני בקשר עם האימא ומפקחת באהבה ודאגה אחר התנהלותה".
מיקרה נוסף הגיע אליה בחודש דצמבר 2014. תינוק בן שבועיים שנילקח מאמו מבית היולדות, שם עוכבו שבועיים מסויטים, ומבלי שהתינוק עבר ברית מילה. שבועיים ארוכים ומפחידים בו צוות בית החולים בהוראת העובדת הסוציאלית, לא הורשה לאימא הצעירה לקחת את בנה הביתה ולהתחיל חיים חדשים. "אמצע דצמבר 2014 קיבלתי טלפון מידיד שלי שמכיר את פעילותי החברתית בנושא. הקול שלו היה הפוך ומבולבל…עופרה חטפו תינוק בן שבועיים מצפון הארץ ואני מכיר את המשפחה.
כבר מאותה שיחת טלפון מצמררת התחלתי לפעול כמו סופת טורנדו כדי לגרום לחזרתו לאמו האוהבת וההמומה. אני לא יכולה בשלב הזה למסור פרטים חושפניים, אך אספר כי מטרת לקיחתו של התינוק ע’י העובדת הסוציאלית הייתה למטרת אימוץ סגור. ישנה רשימה ארוכה של משפחות הממתינות לקבלת תינוק/ילד לאימוץ סגור, ואותו תינוק גם הוא היה מיועד לאימוץ סגור.
מיותר לציין את הטרגדיה אותה עברה האימא זמן קצר לאחר הלידה, כששדיה הכואבים מלאים בחלב.
אותה אימא מאושרת על התינוק הבריא שנולד לה, שהחזיקה בזרועותיה חיבקה נישקה, והניקה אותו, נעקר משדיה וליבה הבוכה. זעקות השבר שלה נשמעו לכל עבר והלב ניקרע ודימם מכאב.
לשמחתי ולשמחת המשפחה, למקרה המזעזע הזה יש סוף טוב. כשבועיים לאחר שנילקח ואיש מבניי המשפחה לא ידע לאן נילקח, ושום מידע על מקום הימצאו לא נימסר לאיש, פסק בית המשפט כי התינוק יוחזר באופן מידי לחיק אמו".
יש לי חלום לבנות מודל טיפולי אלטרנטיבי אשר יהיה שונה בצורתו ותפיסתו מהדרך הטיפולית המתקיימת כיום במשרדיי הרווחה", היא אומרת "לצורך יישום המודל העתידי יידרש תקציב ממשלתי, כולל תקציב עירייה, שמטרתו ושאיפתו היא למגר את שיטת ההוצאה החוץ ביתית של תינוקות וילדים שהוריהם עומדים בקריטריוני העוני. מדינת ישראל מקצה תקציביי עתק עבור השמה חוץ ביתית, ולא השכילה עדיין לתעל את התקציב למען שיקום ותמיכה במשפחות המוחלשות בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. לדוגמא: עבור כל ילד שהוצא לפנימייה/מוסד, המדינה משלמת בכל חודש בין 14.000 ל 17.000 ₪ בכל חודש. זה סכום אסטרונומי, כאשר בהרבה פחות כסף יהיה ניתן לשקם משפחה בתוך הקהילה, ובכך למנוע נזק נפשי ופיזי לילד, ועוגמת נפש וקריסה נפשית של ההורים.
חשוב לי להעביר מסר לכל אותם הורים נפגעי רווחה שעוברים ימים ושנים קשות מנשוא, ובהתמודדות נפשית כמעט בלתי אפשרית במאבק מול רשויות הרווחה ומול בתי המשפט. היו חזקים ועקביים במאבקכם הצודק, ולעולם אל תרכינו ראש".
ישנה קבוצה של פעילים חברתיים שעושה ימים כלילות למענכם וזו תקווה גדולה שנותנת הרבה כח ואוויר לנשימה. אסור לאבד תקווה וליפול לייאוש, גם כשהאור עדיין לא נראה בקצה המנהרה. ולמרות סידרת הדיונים אליהם אתם מוזמנים שוב ושוב, ודרישתכם עדיין לא נענית בבית המשפט, אסור לכם להישבר ולא להיכנע. תמיד יש סיכוי להצלחה וניצחון בבית המשפט.
"אני רוצה לסיים בצורה אופטימית, ולספר לכם שאותו מיקרה טראגי עליו סיפרתי בתחילת הראיון, ושאליו נחשפתי דרך הפייסבוק, הסתיים בהפי-אנד לפניי כחודש ימים. בנה הוחזר אליה לאחר מאבק עיקש שנימשך כשלוש שנים. מאבק אותו ניהלה האימא באמצעות הרשת האינטרנטית, ובסיועם של פעילים חברתיים, ועו"ד מן השורה הראשונה. בשיתוף פעולה שכזה גרמנו למדינה להזדעזע.
האמינו בעצמכם ובצדקתכם, ובדרך בה אתם הולכים למען חזרת ילדיכם היקרים הביתה.
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש מן הרחמים", ברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה ולברכה".
