בהפטרת שבת “כי תשא”, בספר מלכים א’ יח’ , עולה דמותו של אליהו הנביא הנאבק בנביאי הבעל בכרמל. אליהו הנביא ,המכונה “התשבי”, היה מן הגלעד. הוא ניבא במאה התשיעית לפנה”ס, בימי אחאב ואיזבל. עיקר פעילותו היתה המלחמה באלילות והקנאה לה’.
הוא התייצב בנחרצות נגד מעשי אחאב שנכנע לאשתו שטיפחה את פולחן הבעל. אליהו הוכיח את אחאב במעשה כרם נבות, וקרא אל מול פניו :”הרצחת וגם ירשת?!”.תקופות ארוכות בחייו שהה אליהו הנביא במדבריות למסתור מרודפיו. במקרא מופיעה דמותו כבעל ניסים :הביא לתחיית ילד מת, עצר את הגשם, קיבל כלכלתו מן העורבים ולבסוף עלה בסערה השמימה.
מעשי הניסים שנקשרו לאליהו הנביא הפכו את דמותו לאגדה. הוא שיופיע להציל את העם, הוא יתרץ קושיות לחכמים, והוא העומד ומושיע עניים ואביונים. בליל הסדר מוזגים כוס יין לכבודו , וכיסא הברית הוא “כסא אליהו הנביא”. בתודעת העם היה אליהו למבשר הגאולה, ובמוצאי השבת נוהגים לזמר לכבודו שיבוא ויביא את הגאולה. [פרשה ארץ ישראלית, אלנתן אבי].
