“ועשית מנרת זהב טהור…” [שמות כ”ה 31]. הזהב נחשב למתכת יקרה בין המתכות. שלוש מתכות שימשו בבניין בית המקדש-זהב, כסף ונחושת. הזולה שבהן-הנחושת, מצויה בשפע בארץ ישראל, “ומהרריה תחצב נחשת” בתמנע ובפונון. הזהב -גם הוא מצוי, אך בכמויות מזעריות בשני אתרים סמוכים לאילת- בואדי טואחין , שהוא סעיף דרומי של נחל רודד, כ-4 ק”מ צפונית מערבית לאילת. חז”ל מנו שבעים סוגי זהב שהיו במקדש-זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב מזוקק, זהב מופז ועוד[שמות רבה ל”ה א’]. הזהב התגלם במעשה עגל הזהב כסמל לשחיתות ולעבודה זרה. עם כל זאת , הוא גם סמל לטוהר ולהזדככות. מצירוף הפסוק “וזהב הארץ ההיא טוב” [בראשית ב’ 12] , והפסוק “ההר הטוב הזה והלבנן” [דברים ג’ 25], לומד מדרש רבה [ל”ה, א’], ” לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב. ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בית המקדש”. מנורת המשכן צירפה סמל אור לסמל זהב. [פרשה ארץ ישראלית, כהן שמואל, בר און מאיר]