פאפו יעקב, יליד יגוסלביה ושורד שואה, עלה לארץ ישראל בהיותו ילד מיד לאחר המלחמה, גדל והתחנך בקיבוץ מרחביה.
החליט לממש את כשרון הציור שלו שהתגלה עוד בילדותו וסיים בהצטיינות לימודי אמנות ועיצוב בבצלאל בירושלים.
מורו ורבו הצייר מרדכי ארדון, השפיע רבות על האמן הצעיר שיצא לדרך עצמאית.

אוצרת: אביה ממון




פאפו מצייר בצבעי שמן, ובוחר להשתמש בציוריו בצבעים עזים. סגנון הציור שלו ייחודי, ריאליסטי ואבסטרקט אשר נוצרים בו זמנית על שני קנווסים. על האחד פאפו מצייר ציור ריאליסטי ואת הקנווס השני הוא מצמיד לקנווס הריאליסטי בעודו רטוב, ועל ידי לחיצות נוצר בו זמנית הציור האבסטרקטי.
משיחות המכחול חזקות, מלאות הבעה.
פאפו משליך על הציור טיפות צבע קונטרסטיות אשר יוצרות הרמוניה צבעונית ישירה.

לדבריו, כל צייר, מרמברנדט ועד פיקאסו, ספוג באהבה עצמית (נרקסיזם) ומטפח את האגו שלו בכך שנאמן באדיקות לסגנונו האישי.
כל הציירים מאז ומתמיד אהבו לצייר את עצמם, מסיבות טכניות: מאחר וזה המודל הזול ביותר.

כך נוצרה לה תערוכה חשובה זו ובה דיוקנאות של אייקונים מעולם האמנות, שצוירו בידי פאפו יעקב עם פרשנותו האישית.

אחד האוטופורטרטים החשובים הוא של הצייר עצמו.