בן רחלי ועובדיה. יובל נולד ביום י”א באדר א’ תשנ”ב(15.2.1992) בכפר סבא. אח צעיר של ירדן.
יובל, יובי בפי אוהביו, גדל והתחנך בכפר סבא. הוא למד בבית ספר יסודי “ברנר”, המשיך לחטיבת ביניים “שרת” ולתיכון “הרצוג”. כבעל נפש הומנית יובל בחר ללמוד במגמת ספרות מורחב ופסיכולוגיה, וסיים את לימודיו בהצלחה.
יובל היה תלמיד אהוב ומוערך על ידי מוריו לאורך כל תקופת לימודיו. רבים מהם היו עבורו מורים לחיים הלכה למעשה, שהקשר איתם נשמר גם אחרי שסיים ללמוד. רבקה, מורתו, סיפרה: “את יובלי הכרתי מגיל שש-עשרה … ואחרי התיכון פגישות לפרקים שביניהן כאילו לא הייתה כלל פרידה, שכן הלב יודע להשלים את החסר בזמן במעיינות של אהבה. בקשר עם יובלי נוצרה הרגשת הקירבה אליו מהר מאוד”.את דניאלה אהובתו הכיר בין שיעורי הספרות בתיכון להפסקות, אהבה גדולה שרק התעצמה ככל שהיו יחד.
ליובל היה חיוך קסום וגומות החן, הוא חייך תמיד, כאדם חם ואוהב, נעים הליכות ובעל רגישות לאחר. יובל היה מסור למשפחתו וחבר אמיתי לחבריו הרבים, הייתה לו יכולת מופלאה להקשיב ולייעץ בכל נושא. חבריו מספרים שלכל אחד מהם נתן להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו, כל אחד מהם ידע שיובל הוא חבר קרוב ואוהב.
מגיל צעיר בלט יובל כציוני וכפטריוט, היה קרוב למסורת היהודית והקפיד להניח תפילין בכל בוקר וגם בימי הלחימה בעזה. בתיכון יצא עם משלחת תלמידים לפולין, לסיור במחנות, מסע חשוב ומשמעותי עבורו כאדם, כיהודי וכישראלי. במסגרת לימודי הפסיכולוגיה יובל בחר להכין עבודה לבגרות (פנ”מ) בנושא הגיוס לצבא, בעבודה חקר את המוטיבציה של הנוער לשירות קרבי ואת השפעת הדעות הפוליטיות של הוריהם על המוטיבציה של הצעירים.
שיר לזכר יובל דגן מפרויקט קהילה זוכרת 2017.
https://www.youtube.com/watch?v=S036tMmFFaM
צילום ועריכה: ניר גנדל. כתבה מילים: רננית חננאל, לחן ושירה יובל גולן
יובל ניחן בחשיבה מעמיקה ויצירתית, הוא הטיב לבטא את רגשותיו במכתבים ובשני שירים שכתב. כשהקשיב למוזיקה שאהב, ישראלית בעיקר, הוא נהג להקשיב למילים, לנתח את הטקסט לעומק ולהבין את משמעות השיר. מתוך שמחת החיים שאפיינה אותו יובל אהב גם לשיר בקול גדול ומלא שמחה.
בהיותו בן שש-עשרה כתב יובל שיר על “עץ הזית בו חפצתי מכול”, בו הוא מחפש עץ זית בכל מקום:”בעץ הזית חפצתי מכל / איתו אקנה את עולמי, איתו אקנה הכול… לא אשכח, היה זה יום שישי / אבקשה את שאהבה נפשי, בכיתי / לפתע הרמתי את ראשי ותהיתי / אילו את מחשבתי פותח הייתי / וקצת מתפקח, ולא בכיתי / הייתי רואה שמאחורי הבית / צומח לי עץ זית”.
בשיר נוסף שנמצא לאחר נפילתו כתב:”מה קורה כאן, האווירה נדחקת ונשחקת / ואפילו החברים אומרים שאני חי בסרט, על רטט / הכול נראה אותו דבר / פוליטיקאים מתחשבנים על גודל של נייר / וכל היום רבים בין שמאל לימין / אז למה להתווכח מי וכמה / אתם רבים ורבים אבל המדינה בקושי קמה / היא נמה… / נמאס לפתוח חדשות / ולראות רק בלגן וזוועות / כל היום פיגועים והתראות / תגידו, זה מה שאתם רוצים לראות? / אז די לשחיתות בין המפלגות / נתאחד כולם יחדיו / ונקים מדינה עכשיו”.
יובל אהב את הארץ את נופיה ומעיינותיה, כחובב טבע הרבה לטייל בארץ. בטיוליו נהג לחפש אחר מעיינות ולטבול במים הקרירים, אולי כשמו – יובל, ערוץ מים טבעי – פרחה חיבתו למעיינות. יובל אהב את הים, את השקט, העוצמה והעומק שבו. אהבתו לים החלה מגיל צעיר וכבר בגיל חמש, בטיול לסיני, ביצע יובל את צלילתו הראשונה, לעיניהם המשתאות של בני המשפחה ומדריכי הצלילה. עם הזמן עשה קורסי צלילה וצלל באילת בכל זמן שהתאפשר לו.
כספורטאי מוכשר, יובל אהב לעסוק בספורט מגיל צעיר ובעיקר לשחק כדורגל. תחילה שיחק בחוג ובכיתה ד’ הצטרף כשחקן למועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא, לקבוצת הילדים ובהמשך לקבוצת הנערים. בהיותו בן שש-עשרה השתנו סדרי העדיפויות של יובל – הלימודים, התרומה לחברה וההכנות לשירות הצבאי היו בראש סדרי העדיפות והוא פרש מהמועדון אך לא מהכדורגל והמשיך לשחק בכל הזדמנות.
יובל היה מלא בשמחת החיים ונהנה מחיים חברתיים עשירים ומלאים עם חבריו הרבים. הוא ידע לחלק את זמנו ומצא זמן לכל מה שרצה לעשות. “יובי עם הגומות וחיוך הקסם”, כתבו הוריו, “אופטימי ומלא שמחת חיים. תמיד שמח בחלקו ושמח בשמחתם של אחרים. באישיותו הצנועה סחף אליו חברים רבים, מתוך כריזמה עוצמתית ומנהיגות שקטה וטבעית שהייתה טבועה בו. יובי נגע באורו בכל אדם שהכיר וחיבר בין אינספור מעגלי חברים שלו, כך יצר קבוצת חברים גדולה בה כולם הכירו כמעט את כולם”.
אחרי לימודי התיכון החליט יובל להתנדב לשנת שירות בכפר הנוער “קדמה” בדרום, הוא ראה בעבודה עם נוער שליחות חשובה ועל אף שלא היה בתנועת נוער ולא בן קיבוץ נרשם דרך התק”מ והצליח לעבור את כל המיונים ולהתקבל לשנת שירות דרכם. יובל רצה לתרום לחברה וביקש לתת לנערים תקווה לעתיד טוב יותר. עד מהרה יובל יצר קשרים מיוחדים עם חניכיו, הקשיב להם והיה להם אח בוגר, מעצים ומתווה את הדרך. גם בשירות הצבאי שמר על קשר עם חניכיו, ליובל היה גם קשר עמוק למקום וקדמה הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו. ברגילה מהצבא הביא את הצוות שלו ליום התנדבות בחממה של הכפר.
ליובל קשר מיוחד במינו עם חבריו לקומונה, איתם עבר בשנת השירות חוויות רבות וחלק רגעים קסומים, חבריו לקומונה הפכו למשפחה אחת גדולה, בת שישה אחים ושש אחיות, שהרבו להיפגש ולבלות יחד גם אחרי שנת השירות.
כבעל ידי זהב, עבודת הכפיים הייתה דרך עבורו לבטא את כישרונו היצירתי, יובל עבד ויצר בברזל במסגרייה של הכפר, שם נחשף יובל גם לעבודת החקלאות בחממה, וטיפל בצמחים במסירות ובאהבה.
יובל ביקש לשרת שירות קרבי משמעותי ביחידה מובחרת, ולקראת הגיוס התאמן כדי להעלות את כושרו הגופני. אחרי גיבוש לשייטת עבר יובל ריאיון ליחידת אגוז, יחידת הקומנדו היבשתית של צה”ל, והתקבל אליה.
ביום 20.11.2011 התגייס יובל לצה”ל והחל את מסלול הכשרתו כלוחם ביחידת אגוז של חטיבת גולני. מתחילת המסלול של שנה וארבעה חודשים, בלטו כישורי המנהיגות שלו, באחריותו ובמסירותו, ובסוף הטירונות מונה למפקד כיתה בצוות שלו. חבריו לצוות העריכו אותו ורחשו לו כבוד רב. סיפר משה: “הייתה לכיתה בעיית אמינות של אכילת חטיפים בזמן שאסור… אחרי כיבוי אורות יובי עשה שיחה לכיתה, שאנחנו פוגעים באמון שנותנים בנו ושאנחנו צריכים להחזיר באותו מטבע. וכך היה. לא כי פחדנו מעונש או מהדחה מהמסלול, פשוט כי יובי ביקש אז עושים! … יובי ידע להניע אנשים מכך שהיה נוגע להם ישר בלב, לא בצעקות ולא באיומים פשוט נגיעה בלב”.
מפקדיו הבחינו ביכולותיו ודרשו שייצא לקורס קצינים. אך כשבוע לפני תום המסלול, פרק את הכתף באימון מסכם קרב מגע. כתוצאה מכך סבל משבר בכתף ומקרע של הרצועה ונזקק לניתוח ולשיקום ארוך, אשר בעקבותיו יובל שוחרר מהצבא באופן זמני. בתקופה זו עבר טיפולים פיזיותרפיים רבים כדי לחזור לכשירות מלאה. יובל ביצע את הטיפולים באדיקות, אך מכיוון שנותרה פחות משנה עד תום שירות החובה שלו, הוצע לו פטור ויובל התעקש לשוב לשירות הצבאי. לנוכח התעקשותו נעתר הצבא לבקשתו ובפברואר 2014 גויס מחדש ושב ליחידת אגוז, שמפקדיה שמחו לקבלו שנית.
עם שובו של יובל ליחידה נקבע לו פרופיל נמוך והוא שירת במפקדת הפלוגה כעוזר הרס”ר, טיפל בלוגיסטיקה המבצעית של הלוחמים ובמקביל פעל להעלאת הפרופיל שלו כדי לחזור להיות לוחם. לאור התעקשותו הצליח יובל לזמן ועדת חריגים ובחודש מאי 2014, מוקדם מהמתוכנן, אושרה העלאת הפרופיל שלו. יובל היה מאושר, ושב לתפקידו הקודם כמפקד כיתת חוד, עד מהרה השתלב בצוות בצורה מלאה וביצע את תפקידו כאילו היה שם תמיד. “יובל היה לוחם ומפקד מעולה, עצמאי ויוזם”, סיפרו מפקדיו, “שלקח על עצמו אחריות מעבר לתפקידיו. יובל היה מעמודי התווך בצוות ובפלוגה, חתר למצוינות והיווה בכך דוגמה ומופת. יובל היה חברותי ובעל חוש הומור, אהוב ומוערך על ידי הסובבים אותו”.
בחודש יוני 2014, אחרי שמחבלים חטפו ורצחו שלושה נערים יהודים באזור חברון התחיל מבצע “שובו אחים”, במקביל התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע “צוק איתן” נגד החמאס בעזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר. עוד לפני תחילת המבצע עסקה יחידת אגוז בפעילות מבצעית בכרם שלום. עם תחילת המבצע נקרא יובל, שהיה בקורס משתחררים לקראת שחרורו מצה”ל, לשוב ליחידתו בדרום.
ביום 17.7.2014 סוכל ניסיון חדירת שלושה-עשר מחבלים שהגיעו דרך מנהרה מרצועת עזה לאזור כרם שלום בכוונה לבצע פיגוע ע”י יובל והצוות שלו. בעקבות אירוע זה החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור.עם תחילת הכניסה הקרקעית נשלחה יחידת אגוז ללחימה בשכונת סג’עייה בעזה, מעוז החמאס. וביום שני 21.7.2014 לפנות בוקר, יצא יובל כמ”כ חוד עם צוותו ומפקדת היחידה ליעד שנחשב למפקדת החמאס במטרה להביא משם מודיעין אודות מנהרות התופת. הכוח נתקל במטעני חבלה, בפיצוץ הראשון נפל סמל ראשון טל ניסים יפרח ובפיצוץ השני, כמה שניות אחר כך, נפל יובל. עוד ארבעה-עשר מלוחמי הכוח, כולל מפקדי היחידה, נפצעו בפיצוצי המטענים. כוח נוסף השלים את המשימה, והביא לצה”ל מידע מודיעיני בעל חשיבות מכרעת ללחימה. לאחר לחימה מתישה בסג’עייה, יובל נפל בקרב ביום כ”ג בתמוז תשע”ד (21.7.2014).
יובל היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר הורים, אח וחברה – דניאלה.
ספד ליובל אחיו ירדן: “יובי, אולטרה סגול, קרן אור עוצמתית שכמותך … איך אפשר להכיל ריק? גודל הפרדוקס רק מתעצם עם המחשבה שלא אזכה לראות אותך שוב.
יובי, יובי התינוק המתוק עם הריסים הגדולים, יובי ששותה מבקבוק ומחייג, יובי שאוהב כחול, יובי שנתקע בשלולית עם המגפיים, יובי שבא חושך לגרש, יובי שאוהב כדורגל, יובי התאום של דג’ה, יובי ששואל שאלות כנות, שאלות תמימות.
יובי מהקומונה בקדמה, יובי הלוחם, הפצוע ומהר מאוד שוב לוחם, יובי שחוזר מהר הביתה ומוריד את המדים, מתקלח ויוצא לפגוש חברים, יובי השקט, יובי המקשיב, יובי החד ועם זאת מאוד רגיש, יובי היצירתי, יובי עם תעצומות הנפש.
יובי של דניאלה, יובי שלנו, יובי שלי, יובי שאיננו … גור הנמרים שלנו שגדל, נהיה לאגוזניק והפך לאריה המגן שלנו, נלקח מאיתנו באכזריות … החיים בלעדיך יהיו עבורנו עטויי דוק שחור, אפלה, מסך שנתקע ולא עולה. תדע שאהבנו אותך מאוד מאוד מאוד בחייך ואנחנו מתגעגעים בלי סוף … תנוח על משכבך ותבוא לבקר אותנו בחלומות, שם תהיה הכי אמיתי בשבילנו. שלך, אימא אבא וירדי”.
דניאלה, חברתו של יובל, ספדה לו: “יובל שלי, אהוב שלי … כל שנייה איתך, כל חלקיק שנייה שאני נושאת עכשיו איתי היה שווה את הכאב הקשה מנשוא הזה …
יובל, הלוואי שהותרת לי רק קצת מהחומר המופלא הזה שאתה קרוץ ממנו, כדי שאוכל להמשיך ולהפיץ את האור שלך, את האהבה האמיצה שלך.
שלך, עד שאשוב אליך, דניאלה”.
“כה מלא אדם וכה מלא חיים, בכה מעט שנים”, כתבו בני המשפחה. “השחרור היה כבר באופק וליובי היו עוד המון תכניות לעתיד שנגדעו באיבן, הוא תכנן לטייל במזרח עם חברים, לטייל עם דניאלה אהובתו בהודו, הם תכננו לעבור לגור יחד במושב ליד ירושלים, יובי חלם לעבוד בחקלאות, ללמוד חינוך ולעסוק בהדרכת נוער.באחת משיחותיהם האחרונות לגבי המצב אמר לדניאלה: “אעשה מה שצריך לעשות”. לכל אורך הדרך, בחייו הקצרים אך המלאים בעשייה, יובל היה אינדיבידואל שהאמין בדרך שבחר ופעל מתוך ערכים של נתינה, אהבת האדם ואהבת הארץ שלמענה לחם”.
יובל מונצח באתר ההנצחה החטיבתי בצומת גולני ובאתר ההנצחה של אגוז בקלעת נמרוד שבגולן. לזכר יובל וטל הקים הצוות שלהם מיחידת אגוז את “מצפה החיוך” במעלה הגלבוע, פינה של התייחדות ושקט עם נוף מדהים של הארץ.
חברים של יובל יצאו למסע בשביל ישראל לזכרו.
באתר פייסבוק פתחה משפחתו של יובל דף קהילה, “יובל דגן – יובי נזכור אותך תמיד”, ובו קורות חייו, תמונות ודברי זיכרון שמפרסמים אוהביו.
לאתר יוטיוב הועלו כמה סרטונים לזכר יובל, בין הסרטונים “אתה שם בכולם” שנערך לאחר ערב שירה לזכרו, “שיר מוות אלמוות” שכתבה לזכרו של יובל רבקה איילון, מורתו, והלחינה ומבצעת רחלי וולשטיין, והשיר “ילד רוץ” שכתבה לזכרו שיראל זיקרי והיא מבצעת עם רון ג’ראד, בן דוד של יובל.
בטקס פתיחת משחק הליגה של קבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא, הריע הקהל לזכרו בדקה של מחיאות כפיים, כנהוג במגרשי כדורגל.
בשבט רכס של הצופים בכפר סבא נחנכה רחבת דגלים על שמו של יובל, בכפר הנוער קדמה הוקם מגרש כדורגל לזכר יובל ומתקיים טורניר שנתי בהשתתפות יחידת אגוז, הפועל כפ”ס, חניכי הכפר וש”ש חברי קומונות מקדמה.
לציון שנה לנפילתו הוקם בחודש יולי “טורניר החברים של יובי”, בו שחקו 24 הרכבים של קבוצות שונות של חברים מכל מעגלי חייו.
בקדמה הוקמה שכונת מגורים לצוות לזכרו, על השלט נכתב – “דרך יובי”– בחיוך, אהבה ונתינה “תבחרו ליהנות מהדרך” (יובל דגן).
ספר תורה לזכרו המהווה יצירת אמנות של עץ וכסף הוכנס לבית הכנסת בית הלל בכפר סבא, שם נהג להתפלל בימי שישי.
בית מדרש לנוער לזכרו של יובל הוקם ברמת בית שמש, בו מתקיימים מעגלי למידה בסוגיות אקטואליות וחברתיות, הנוער שלא הכיר את יובל, ביקשו להנציח את זכרו באופן שיביא לידי ביטוי את ערכי הנתינה והאהבה שלו לאדם ולחברה.
יהי זכרו ברוך
