בתערוכה מקיפה, האמנית אדית כהן-ג’וור מתמודדת עם כמיהת רוח האדם המפעמת בנו, מדעת או שלא מדעת, להיחלץ ולהתרומם מעל מגבלות החומר.
זהו האתגר העל זמני של דמויותיה חסרות זהות מוגדרת, השקופות למחצה והנעות בשביל המוביל מן הגשמי הסמיך והכבר שבתחתית התמונה, אל המישורים ההולכים ומזדככים כלפי מעלה, לקראת האור. השאיפה היא להתמזג עם אור השמיים התכולים, שם חגים לפעמים ציפורים המסמלים את הנעלה והרוחני. הישויות המתגודדות ונעות במרחב הינן מגיחות מן העבר, נוכחות עמנו בהווה ונוסקות באווריריות אל עתיר מאיר יותר.
אדית שואבת השראה מן הלוגוסופיה, תפיסה המזמינה את האדם אל פנימיותו, שם הוא עשוי למצוא את תעצומות הנפש ולהגשים תהליך לשיפור מודע, בעזרתו הוא יכול לחלץ מחייו הגשמיים את ההכרות הפותחות בפניו את המימד הרוחני של קיומו.
מוטיב זה מהווה את הבסיס למחקר האמנותי, להכרעות האסתטיות של האמנית וביטוין בצורות, בצבעים ובקומפוזיציות.
עבודותיה מתחקות אחר ניסיונותיהם החוזרים ונשנים של הדמויות המבקשות להתעלות אל עבר האור שבהכרה, אל העוצמה השלווה שבמישורים הלא גשמיים.
לאור מקום מרכזי ביצירות של אדית. הוא בוקע מבפנים והינו מקור משיכה עבור הדמויות וכן עבורנו הצופים.
הטכניקה היא שמן על בד. משיכות המכחול בתחתית הציור מותירות צבע סמיך בגוונים כהים, סמל לגשמיות ולארציות. הצבע נעשה דליל ככל שהוא מטפס אל חלקו העליון של הציור. שם למעלה, נראה שהשמימי והרוחני משיגים את שקיפותם ככל שנפער המרחק מעולם הצללים שלמטה.
“לכל אדם יש דרך הפתוחה אל האור”
ק.ג. גונסלס-פקוצ’ה, הוגה הלוגוסופיה
