לזכרו של סא”ל אריה ארצי ז”ל שנפל בקרב במלחמת יום כיפור: בן אסתר ומשה ראובן, נולד בכפר סבא, בל’ באייר תש”ה , 11/5/1945 , התגייס ב14.5.1963 , נפל בקרב , בכ”ה בתשרי תשל”ד , 21/10/1973 במלחמת יום הכיפורים, מקום נפילה: באזור סיני ותעלת סואץ , הותיר: אישה – דבורה ובת – גנית, הורים, אח ואחות, בן 28 בנפלו
אריה, בן אסתר ומשה-ראובן, נולד ביום כ”ח באייר תש”ה (11.5.1945), בכפר-סבא. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי של רשת “המזרחי” ואחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון “כצנלסון”. אחרי שסיים, שנת לימודים אחת, עבר לבית-הספר במקוה-ישראל, כיון שראה את עתידו בחקלאות.
אריה היה תלמיד מצטיין, בעל מחשבה שיטתית ויסודית וגישה רצינית ובוגרת ללימודים ולעבודה. היה אהוב על מוריו וחבריו, סבלן ומחושב בכל מעשיו ופעולותיו, שקדן בלימודיו, אהב לקרוא הרבה ספרים עד השעות המאוחרות. הוא היה בעל כושר מנהיגות מעולה וסמכותיות. הצטיין ביכולת-ארגון רבה וכישרון לבצע משימות בשלמות ובדייקנות. כל מעשיו עשה מתוך החלטיות ודבקות במטרה ובידיעה ברורה, שהדרך שהוא הולך בה היא הדרך הנכונה. למד מדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן וקיבל את הציונים הגבוהים ביותר.
אריה גויס לצה”ל במחצית מאי 1963. כשהתגייס לצבא אמר: “אבא! אני נכנס כחייל פשוט ואני אצא כסא”ל”. הוא החל את דרכו בחיל הרגלים, סיים קורס מפקדי כיתות ונשלח לקורס קצינים. במהלך שירותו עמד על חשיבות השריון ונוכח לדעת כי אפשרויות הקידום בתחום זה הן רבות. לאחר שסיים קורס קציני שריון, נתמנה לתפקיד מפקד מחלקת טנקים. אריה הרבה לקרוא ספרים, בעיקר בתחומי תולדות עם-ישראל וההיסטוריה הצבאית. הוא טרח להרחיב את ידיעותיו בתחומים אלה, ובתקופת שירותו בצבא היה מרצה לפני פקודיו על ההיסטוריה של עמם ועל מלחמותיו.
אריה בחר להתנדב לשירות הקבע בצה”ל, מתוך הכרה בצרכים של צה”ל ושל מדינת ישראל ומתוך ראיית תפקידו כיעוד. הוא היה מפקד מעולה, שביצע בדייקנות ובשלמות את המשימות שהוטלו עליו. גם חייליו וגם מפקדיו העריכו אותו וכבדוהו. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי פלוגות ומילא תפקידים רבים בחיל השריון. הוא היה מפקד פלוגה, קצין-מבצעים וקצין אג”מ בחטיבת טנקים.
בפברואר 1972, לאחר תשע שנים שהקדיש לצבא, שליש מחייו הקצרים והסוערים, השתחרר אריה משירות הקבע בדרגת רב-סרן ומונה סגן מפקד גדוד ביחידת מילואים של חיל השריון. לאחר שסיים את שירותו הצבאי עבד במרכז לסטטיסטיקה ואחרי-כן המשיך בלימודים באוניברסיטת בר-אילן.
ב-ב’ בחשון תש”ל, 14.10.69, בא בברית הנישואין עם בת יחידתו – דבורה לבית בולקה מכפר קדימה. לאט לאט בא אל המנוחה ואל הנחלה, רכש בית צנוע בנתניה, שלא יהיה המרחק רב מהמשפחה. עניו היה וגאה שהוא בן לעם כזה. בכ”ב באב תש”ל, 13.8.71 נולדה בתו גנית.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, יצא מביתו בנתניה בעיצומו של יום הכיפורים, נפרד מרעייתו ומפעוטתו הקטנה, על מנת לחזור ולהמשיך בתכניותיו. אבל הגורל התאכזר לו והכל נותק. גדודו השתתף בקרבות הבלימה נגד הצבא המצרי בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. רוב ימי הלחימה מילא אריה את תפקיד המג”ד. ביום כ”ה בתשרי תשל”ד (21.10.1973), נפגע אריה ונהרג בהפגזה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סבא.
השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אח ואחות.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-אלוף, שהוענקה לו רטרואקטיבית מיום 6.10.1973.
בעיתון “שערים” מיום י’ בטבת תשל”ד, ראתה אור רשימה על דרכו ומפעלו ושולבו בה דברי תורה והגות, שנאמרו על-ידי דודו, הגר”מ אילן שליט”א, ביום השלושים לקבלת הידיעה על נפילתו בקרב.
