לזכרם של 5 הרוגי מבצע קדש: שלמה דורון ז"ל, אברהם דחרוג ז"ל, נפתלי זילברמן ז"ל, יהונתן טוביס ז"ל ושלום עמרני ז"ל

מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מחד לבין מצרים מאידך, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שכבשה. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר".
בריטניה וצרפת יזמו המלחמה, וישראל נגררה אליה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים. עם זאת, בריטניה וצרפת נכשלו בניסיונן להשתלט על התעלה.
מקור הכינוי "מבצע קדש" ביישוב הקדום קדש ברנע, שהיה עיר מקראית בגבולה הדרומי של ארץ ישראל (על גבול סיני), ממנה שלח משה, על פי המסופר בספר במדבר, את 12 המרגלים לתור את ארץ כנען.

היו בין הרוגי המלחמה ההיא 5 מכפר סבא

שלמה דורון

שלמה בן נחמן ולאה. נולד ביום ח' בניסן תרפ"ח (29.3.1928) בכפר-סבא. לאחר סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי בכפר-סבא למד בבית-הספר התיכון בפתח תקוה עד גמרו בו את לימודי כיתה י"א ואז עבר לכיתה י"ב בבית-הספר התיכון "השכלה" בתל אביב. אמו קיוותה שבנה יצא לחוץ-לארץ כדי ללמוד ריפוי-שיניים למען יוכל להמשיך במקצועה אולם הוא ויתר על תעודת בגרות ובשנת 1946 הצטרף לפלמ"ח בבית-הערבה.
מילדותו התבלט בדייקנותו היתירה בכל אשר הלך ועשה. החיוך, אשר היה נסוך על פניו תמיד, סימל את נפשו האצילה ולבו הטוב. בדרך כלל רציני ומיושב היה, אך יחד עם זה עליז ושמח וחבריו אהבוהו על כך. לא אחת נתגלה בו רגש של צדק ויושר ועם כל עדינותו ידע לתת ביטוי למישרין אף לאמת הקשה ביותר. רגיש ליפי הטבע, אהב פרחים, ציפורים ובעלי-חיים. בעצם, התחיל שירותו למולדת עוד בשבתו על ספסל הלימודים בפעולות גדנ"עיות, שנעשו באורח רשמי במסגרת "הצופים" באותם ימי-המאבק בספר הלבן. הפעולות במסגרת הנוער, אשר הכינוהו לתפקידיו ומשימותיו לעתיד, כללו טיולים ומסעות בארץ – ובין השאר באזורים מסוכנים מחוץ לישוב היהודי.
אחרי פיצוץ גשר אלנבי הנטוי על הירדן, בו השתתף יחד עם חבריו בבית-הערבה, נכלא בלטרון ומאד גאה היה שחבריו למאסר היו ממנהיגי הישוב. בסוף שנת 1947 סיים קורס מ"כ ונשלח לנגב, שם השתתף בכל הקרבות החשובים בימי מלחמת-הקוממיות.
מסירותו ואהבתו לבית באה לידי ביטוי בעיקר באותם ימי-המלחמה בהם היה שומר על קשר-מכתבים ומנצל כל הזדמנות של חופשה קצרה כדי לפקוד את ביתו ומשפחתו.
אחרי שחרורו מן הצבא עבד בחברת "מקורות" אך עזב אותה, כי לא מצא עניין רב בה. מרצונו שירת שנה בצבא הקבע והגיע לדרגת סרן. בחזרו מצבא-הקבע החל לעבוד במפעל הפוספטים אך אמו הצליחה לשכנעו להמשיך בלימודיו ואז עמד בכמה בחינות.
אחרי שאתו לאשה את בחירת-לבו נכנס לעבודה בחברת "נפטא", ובחיפושי הנפט במרחבי הדרום – עבודה חלוצית לא קלה ביותר – מצא את סיפוקו. אך בינתיים באו ימי מערכת סיני ושלמה התיצב לשירות. בכל נפשו נכנס לעבודה ונטל על שכמו את עול הכוננות והאימונים ומילא את תפקידו בנאמנות ובמסירות, כי הרגיש הכרח למלא אותו ביסודיות.
בעיצומו של הקרב על עזה יצאו שלמה ואנשי הפלוגה בליווי קציני מטה, כשהם בוטחים בנצחון, אל בניין משטרת עזה כדי לקבל את כניעת העיר; בנין המשטרה היה המבצר האחרון, אשר בו עוד ישבו כוחות סדירים של צבא-האויב שלא התנגדו לחדירת צבאנו. "משלחתנו" עברה בשלום על-פני קסרקטיני-צבא שבפתחם עמדו חיילים בידיים מורמות, כאות לכניעה, ומשהגיעו אנשינו למשטרה לא נראו בה חיילים. אולם פתאם נפתחה עליהם אש מכל עבר ופגעה בשלמה שנפל; זה היה ביום כ"ח במרחשון תשי"ז (2.11.1956). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר סבא. הניח אשה וילד.
קבוצת חברים הוציאה ספר, שהוא אוסף עלים לזכרו, בשם "בזחל בדרך לעזה".

רב"ט אברהם דחרוג ז"ל

בן יחיא וסעדה. נולד בשנת תרצ"ט (1938)בעיר חונצין שבתימן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 ובכל חום נפשו וטוהר לבו שאף הנער להיקלט במולדת. עם ראשית התארגנותה של ההכשרה הצעירה בחצרים שבנגב הביע את רצונו להצטרף אליה ומה מאד שמח כשניתנה לו האפשרות להשתלב בחיי הנוער שם. משמחתו זו האציל גם על הוריו בבקרו אותם בביתם בשיכון העולים בכפר סבא וכן היה מעודד אותם בתקוה, כי דרך חיים חדשה להם בארץ.
עד מהרה נקלט בקרב ההכשרה הצעירה והפליא לעשות גם בידיעות וגם בעבודה. התעמק בספרות ובשירה וכמה פרקים מכתבי מנדלי, שלום עליכם, ביאליק ואחד-העם היו שגורים בפיו; את אהבתו לעבודה גילה במסירות לפלחה. הוא עבר עם חבריו לתל-יוסף. אמנם, כעבור זמן קצר, בשל הלחץ הכלכלי בבית הוריו, עזב אותם, אלא שבכל הזדמנות וביקור היה חוזר ומבטיח: "אני אחזור".
את שירותו הצבאי מילא ביחידת סיירים ולאות הצטיינות זכה בציון לשבח מנשיא המדינה.
נפל בקרב במערכת סיני ברפיח ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר-סבא.
זכרו הועלה ב"ניב הקבוצה" של חודש שבט תשי"ז; חלק מן החוברת "הם היו רעי", שהוציאו לאור חברי כפר עזה, מוקדש לזכרו.

סרן נפתלי זילברמן ז"ל

בן אליהו ושרה. נולד ביום כ"ו באייר תרפ"ט (5.6.1929) בעיר סרנקי אשר בפולין. בהיותו בן י"ב, בשלגי-סיביר, היה הדואג היחיד לאמו ולאחיותיו. אך התגבר על הקשיים וייחל ליום עלותו לארץ. בשנת 1949 סוף סוף עלה. היה חבר תנועת "גורדוניה" והצטרף ל"הגנה". לאחר-מכן גויס לצה"ל, נתן שירותו מתוך שגמר קורס קצינים ואז שירת בצבא-הקבע. הוא אף נשלח לחוץ-לארץ להשתלמות.
הוא השתתף במערכת-סיני, ונפל בקרב אבו-עגילה ביום כ"ח במרחשון תשי"ז (2.11.1956) הובא לקבורה בבית-הקברות לשעת-חירום בשלח, אך ביום כ"ה בתשרי תשי"ח (23.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ביום נפלו הועלה לדרגת סרן.

טוראי יהונתן טוביס ז"ל

בן ישראל וצילה. נולד ביום י"ח במרחשון תרצ"ב (29.10.1931) בתל-אביב. גדל והתחנך בכפר סבא.
השתייך לפלמ"ח. מצא לחמו בליטוש-יהלומים.
טוב לב, מסור למשפחה ואוהב אדם באשר הוא אדם. גילה ענין בבעיות פוליטיות וחברתיות משחר נעוריו.
נפל במערכת-סיני בקרב ברפיח ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956) והובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי. ביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי בכפר-סבא. הניח אשה ובת.

טוראי שלום עמרני ז"ל

שלום, בן אברהם ושרה, נולד ביום כ"א באלול תרצ"ז (28.8.1937) בתימן. בילדותו למד ב"חדר". בשנת 1949 הגיע לארץ במבצע "על כנפי נשרים".
בימים הראשונים ישבה המשפחה במעברת ראש-העין ולאחר-מכן עברה ליבנה עד שהגיעו, כעבור שלושה חודשים, ליסוד-המעלה והשתכנו שם. שלום התחיל ללמוד בבית-הספר במקום, אחרי-הצהריים עבד ועזר בכלכלת-המשפחת (כי אביו היה זקן וחלוש) ורק בערב נתפנה להכנת שעוריו. כעבור ארבע שנים עברה המשפחה לגור בכפר-סבא, אלא שהנער לא רצה להפסיק את לימודיו ולהיפרד מחבריו שחיבבוהו על צניעותו, רוחב-לבו וידידותו; הוא נשאר במקום, המשיך בלימודיו ובעבודתו והתארח אצל הוריו רק בשבתות. הוא אהב את העבודה וביחוד את עבודת-האדמה, ומטרת-חייו היתה לעסוק בחקלאות. בסיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי נאלץ להיאבק קשה עם בני-משפחתו עד שעלה בידו לשכנעם שיאפשרו לו ללמוד בבית-הספר החקלאי בנהלל. בלמדו שם היה חוזר ומספר: "בנהלל מצאתי את אשר רציתי", כי שאיפתו היתה לשוב עם משפחתו ליסוד-המעלה, להשתקע שם ולפתח משק חקלאי במקום מתוך תקוה שבעמל-כפיו יצליח להעלות את רמת-חייה של משפחתו.
שנה אחת למד שם, כי מפאת גילו נקרא למלא את חובת-שירותו בצה"ל באוגוסט 1955 ולא יכל להמשיך בלימודיו. במשך הזמן הקצר של שירותו היה לחייל אמיץ והצטיין בדבקות במשימה ובשמירת-סוד. באחד הימים סח לחברו, כי גם הוא היה רוצה להשתתף באחד הקרבות, כי "מדוע אהיה יוצא מן הכלל? מדוע אחרים נופלים למען המולדת ואני – אשב בחיבוק ידיים?"
בתקופת-שירותו השתתף בכמה פעולות צבאיות, ובאחת מהן, ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956), בימי מערכת-סיני, נפל.
הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-סבא.
אחרי נפלו הוציאו חבריו חוברת לזכרו.

יהי זכרם ברוך

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏תקריב‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏‏משקפי שמש‏ ו‏תקריב‏‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏תקריב‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏‏כובע‏ ו‏תקריב‏‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏‏כובע‏ ו‏תקריב‏‏‏‏
שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

תגובות