מוזמנים לערב ייחודי שיתקיים ב- 29.5.18 של המחזור השישי בפרויקט “קהילה זוכרת- יצירות מאירות”. הערב יחל בשעה 19.00 באודיטוריום בית ספיר והתערוכה תוצג שלושה שבועות בלובי, הכניסה חופשית. ערב זה מהווה סיכום תקופה בת חצי שנה של תהליך המפגשים והיצירות.
בפרויקט – אמנים מתחומי אמנות שונים, פגשו משפחות שכולות מסניף יד לבנים בכפר סבא. בעקבות מפגש או סדרה של מפגשים יצרו האמנים יצירה אמנותית חדשה בסימן של אור, אופטימיות ותקווה.
מטרת המפגשים בין האמנים למשפחות הוא לחבר אנשים בתוך הקהילה, להיות קשובים אחד לשני, לזכור ולהנציח בהיבט של אור, הארה, אופטימיות, בחירה בחיים, המשכיות.
בעקבות הפרויקט שהחל את צעדיו הראשונים ביזמה של ועד יד לבנים כפר סבא, המשיכו ערים נוספות שמקימות אירוע דומה. ביניהן: קרית אונו, חיפה, הוד השרון, מחוז כינרת, עפולה וגדרה.
רותי כהן פגשה את ברוריה דינר, אחותו של פרץ טבק שנפל במלחמת העצמאות. רותי מספרת “ הבנתי ששבעים השנים שחלפו מאז נהרג אחיה, פרץ טבק ז”ל במלחמת השחרור, לא הקהו את הכאב והגעגוע רק גדל והלך.
פרץ וחבריו בחטיבת ’’אלכסנדרוני’’ נשלחו לכפר קרע שבוואדי ערה, כדי להגן על הדרך ולאפשר מעבר פתוח וקשר לצפון הארץ. שם נפגע פרץ מירי צלף, והועבר לבית החולים ’’בילינסון’’ בניסיון להחיותו. לרוע המזל, הוא נפטר מפצעיו כעבור חודש ימים. אחותו ברוריה, אז בת עשר, נותרה בת יחידה להוריה. אחיה הבכור, מושא הערצתה, לא שב.
במהלך שיחתנו עם ברוריה, ניכרו בדבריה התרגשות, כאב רב וגעגוע עצום.
תמונת ואדי ערה ומיקום הנפילה היו בראשי למן ההתחלה. היה לי ברור שאצטרך להביע את תחושת האובדן והכאב, שאותו ביטאה מילולית, בזעקה כתובה.”
מספרת האמנית זהר גרינבוים שנפגשה עם הדסה אורן:- …” נפגשתי עם חמישה אחים להכרות מרגשת. שמעתי את סיפור חייו ונפילתו של אחיהם משה פוקס ז”ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. למדתי מהם גם, שהאח התאום של משה, יהודה, איבד את בנו – אסף משה פוקס כ-30 שנה אחר כך, בפעילות מבצעית. הכאב רב מנשוא. לא ניתן להפריד את האובדן של שני החללים הצעירים והיקרים. שניהם גדלו בקיבוץ גבת, שניהם בעלי אותו שם ומאותה משפחה. קיבלנו החלטה להנציח את שניהם במעמד זה. קיבלתי חומר כתוב והתעמקתי בו.
הרעיון היה ליצור דיפטיך אמנותי, שמציג שניים נפרדים, הקשורים זה לזה. מזוודה שימשה לי כבסיס של יציאה למסע, יציאה לדרך, ממנה לא חזרו.”.
שלמה יפה הינו אחיו התאום של יעקב יפה ז”ל. הוא יוצר ביחד עם אתי יפה אשתו והם מספרים על התהליך: “בחרנו במדליה, בה זכה יענקל’ה באחת מתחרויות הספורט באתלטיקה קלה, בהן השתתף, כאובייקט המסמל את רוח הספורט, אשר אפיינה אותו ואת שלומיק (שלמה יפה) בצעירותם. שניהם היו ספורטאים מצטיינים ואף אלופי הארץ בהיאבקות לבוגרים. במהלך השנים, שלמה הרגיש עד כמה רוח הספורט השפיעה על חייו, הן בהתמודדות עם האובדן של אחיו התאום, ובכלל בחיים.
“הצלקות הן המדליות שלנו…”, נאמר, וכך גם ביצירה זו. הגדלנו את הדמות מהמדליה, הנראית מרימה ידיה לאות ניצחון, או סיום מסלול, ועבורנו, ביצירה, היא מסמלת את ניצחון הרוח, ואולי אף את כוחה של הרוח לשאת כאב וגעגוע.
