רב”ט יואב אברהם ז”ל

סמל ישראל אריה אדלר ז”ל

אריה, בן הניה ורפאל, נולד ביום כ”ה באדר ב’ תש”ו (28.3.1946) בכפר-סבא. הוא למד בבית-הספר הממלכתי דתי “בר-אילן” בכפר-סבא והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי “אורט” במגמת מסגרות. הוא היה חבר בתנועת הנוער הדתי “בני עקיבא” והרבה גם לעסוק בספורט – בעיקר בכדורגל. הוא היה נער חברותי, עליז וחייכני, שאהב מסיבות וטיולים יחד עם חבריו הרבים.

אריה גויס לצה”ל בתחילת אוגוסט 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס תותחנות היה למדריך למקצועות השריון בבית-הספר לשריון.

לאחר שחרורו מהשירות הסדיר המשיך את לימודיו בבית המדרש למורים מקצועיים בירושלים. תוך כדי לימודיו פרצה מלחמת ששת הימים ואריה נטל בה חלק. הוא ניצל בנס כאשר נתקע עם הטנק שלו בסיני ללא מים וללא מזון לאחר שזה נפגע בפגז ובמשך כמה ימים נותק הקשר. הוא המשיך להילחם בטנק מצרי עד שגם הטנק הזה נפגע. עם הפסקת האש חולץ ע”י הליקופטר. מפקדיו העריכוהו כאיש צוות טנק מצטיין ואהוב על חבריו.

לאחר המלחמה השלים את לימודיו, הוסמך כמורה והוצע לו להיות אחד מאנשי הצוות שהיה אמור להקים מפעל חדיש לאלקטרוניקה. אריה נשלח להשתלמות של שנתיים בארה”ב וכשחזר, ניהל מחלקה לייצור חלקי אלקטרוניקה עדינים במפעל “קולסו”. על עבודתו המסורה זכה לתשבחות, לתעודות הוקרה ולפרסים.

אריה היה אדם חברתי מאד, אהב לטייל ותמיד היה מוכן לעזרה, כולם זוכרים אותו עם חיוך על שפתיו. היה מסור לבני משפחתו ושמר על קשר מכתבים הדוק עם הבית בהיותו בארצות הברית.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים נקרא אריה ליחידתו, נשלח לרמת הגולן והשתתף שם בקרבות הבלימה. ביום י”א בתשרי תשל”ד (7.10.1973), נפל רב”ט אריה בקרב הקשה על יד נפח והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר סבא. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

סמ”ר אליהו אהרון ז”ל

אליהו, בן שושנה ושלום, נולד ביום ד’ בכסליו תשי”ב (3.12.1951), במושבה גדעונה. בהיותו בן שנתיים עברה משפחתו לשכונת “קפלן” בכפר-סבא. הוא החל ללמוד בבית-הספר היסודי “עציון” ואחרי שמשפחתו עברה לשיכון המזרחי, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי “בר אילן”. הוא המשיך ולמד בבית-הספר התיכון הדתי “מורשת”, אולם אחרי שנת לימודים אחת עבר, עקב פירוק הכיתה, לבית-הספר “אורט” ולמד שלוש שנים במגמת החשמל. אחרי-כן למד במגמה לשרטוט מכונות בבית-הספר “אורט טכניקום” בגבעתיים.

אליהו קיבל את חינוכו ברוח המסורת היהודית. הוא למד בשקידה רבה והעשיר את ידיעותיו בתורה ובהלכה. הוא דבק באמונתו באלוקי ישראל ואף זכה להיות שליח ציבור וקורא בתורה בבית-הכנסת שבמקום מגוריו. הוא אהב את העבודה, לא יכול היה ללכת בטל ותמיד היה מחפש דבר-מה להעסיק בו את עצמו. אליהו היה ספורטאי מצטיין והירבה להשתתף בעיקר בתחרויות כדורגל. הוא היה שותף פעיל בהקמתו ובהפעלתו של מועדון הנוער “עציון”, שבמסגרתו נערכו ערבי הווי, טיולים, תחרויות ספורט ומשחקי חברה. לפני שגויס לצה”ל עבד כמסגר במפעל למוצרים טרומיים.

אליהו גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1969. הוא עבר טירונות וקורס מפקדי כיתות בנח”ל ואחרי-כן סיים בהצטיינות קורס חבלה בבסיס ההדרכה של חיל ההנדסה. הוא עשה את שירותו הצבאי בסיני, כמדריך ומפקד, במתקן האימונים של הכוחות המשוריינים בסיני. הוא היה חייל מסור וממושמע, ביצע בשלמות ובדייקנות את המשימות שהוטלו עליו והיה מקובל על מפקדיו ואהוד על חניכיו. אליהו היה ידוע כאחד המדריכים המעולים בבסיס האימונים. בנובמבר 1972 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב, כמש”ק חי”ר, בחטיבה הירושלמית.

מיד לאחר שסיים את שירותו הצבאי, החל לעבוד במפעלי “פקר פלדה” כמסגר. הוא ואביו קנו יחד בית מגורים בכפר-סבא ואליהו הקדיש את זמנו הפנוי כדי לשפץ את הבית ולהכין לעצמו מקום לדור בו.

בערב ראש השנה תשל”ד נקרא לשירות מילואים ושימש כסמל מעוז על גדת התעלה. אליהו נפל ביום י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973), יום פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בהגינו עם חבריו על מעוז “לחצנית” מול האויב המצרי המסתער ומקום קבורתו לא נודע.

לוחות זיכרון לזכרו הוצבו בחלקת החללים שמקום קבורתם לא נודע, בהר-הרצל בירושלים וכן בבית העלמין בכפר-סבא.

השאיר אחריו הורים, חמישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

לאחר כשלוש וחצי שנים, ביום י”ט בסיון תשל”ז (5.6.1977) זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בכפר-סבא.

הוריו תרמו לזכרו ספר תורה ועמוד תפילה לבית-כנסת שבו היה מתפלל, בשכונת מגוריהם בכפר-סבא.

סגן דן אוברלנדר ז”ל

סמל ראובן רוביק אורלובסקי ז”ל

סגן צבי (“במבי”) אילון ז”ל

סמל שאול אליאס ז”ל

סרן מאיר אלפרט ז”ל

רס”ר אברהם ארד אקסלרוד ז”ל

סא”ל אריה ארצי ז”ל

רס”ן חיים בוארון ז”ל

חיים, בן זמרדה ושלום ז”ל, נולד ביום י”ב באלול תרצ”ט (8.9.1938) בטריפולי שבלוב. הוא התקבל לבית-הספר האיטלקי בטריפולי, שם למד עד שנת 1949. באותה תקופה היה חבר בתנועת הצופים, שהוקמה על- ידי פעילי הנוער בטריפולי. בשנת 1949 עלתה משפחתו ארצה ונשלחה למחנה “בית ליד”. לאחר שעשתה במחנה כחצי שנה, עברה המשפחה למושב נוה ימין באזור כפר-סבא וחיים סיים את לימודיו היסודיים בבית- הספר המקומי. אחרי-כן התקבל לבית-הספר הימי במכמורת. בתום לימודיו במכמורת חזר למושב ועסק בעבודה חקלאית במשק של המשפחה. בתקופה זו רבו חדירות המסתננים מגבול ירדן והוא התנדב לצאת לשמירה בלילה כדי להגן על המשק.

חיים גויס לצה”ל במחצית דצמבר 1957 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון, שם השתלם בקורסים חיליים שונים והיה לטען-קשר בטנק. אחרי-כן עבר קורס מפקדי טנקים וקורס קציני-שריון. הוא היה חייל מעולה ומפקד מסור ודואג לחייליו. הכל ידעו שאין הוא מקפיד על גינוני משמעת אך דורש תמיד מפקודיו ביצוע מדויק של הוראותיו. בהערכות שכתבו עליו מפקדיו בשלבי שירותו השונים הם מציינים שחיים היה קצין טוב ובעל כושר-ארגון ומנהיגות, חייל מוכשר ובעל ידע מקצועי מעולה, וחשוב מכל – ישר ומשתדל למלא את תפקידו בשלמות.

בנובמבר 1959 שוחרר חיים מהשירות הסדיר בדרגת סגן וחזר למושב. בחייו האזרחיים בנה לעצמו, ללא כל עזרה כספית מבחוץ, עסק מסועף, שכלל מפעל ליצור תריסים, משאיות ומחלקה לשיווק אלומיניום. יחד עם עבודתו עזר לאביו במשק המשפחה ועשה רבות לפיתוחו ולשגשוגו.

הוא היה נקרא לתקופות של שירות מילואים לעתים קרובות ולמרות שנגרמו לו הפסדים בהיותו עצמאי, לא התלונן ולא ניסה להתחמק ממילוי חובתו. כשפרצה מלחמת ששת הימים גויס חיים ויצא עם יחידתו, שנשלחה להלחם בכיבוש ירושלים. בתום המלחמה הועלה לדרגת סרן ומשהסתיימו הקרבות שוחרר וחזר הביתה לחיק משפחתו. במסגרת עבודתו פעל רבות לפיתוח עסקיו ולהרחבת תחום פעולותיו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא חיים עם יחידתו, שנשלחה לרמת הגולן כדי להשתתף בבלימת כוחות הסורים. הוא נלחם באומץ לב ובתושייה נגד כוחות אויב רבים, בקרבות עקובים מדם. בקרב שריון-בשריון שהתחולל לרגלי תל פארס ביום י”ד תשרי תשל”ד (10.10.1973) נפגע הטנק של חיים פגיעה ישירה והוא נהרג.

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סבא. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם ושמונה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.

סמל גבריאל בלנקנהמר ז”ל

סמל אחיק-אהרון חיים בן יוסף ז”ל

רב”ט אריה בראופמן ז”ל

סמל שלמה ברודנר ז”ל

רב”ט צבי ברקרסקי ז”ל

סרן עמיחי דורון ז”ל

סמ”ר רזיאל רזי דרויאן ז”ל

סמ”ר יחיאל הורוביץ ז”ל

סרן דני וגנר ז”ל

דן, בן ניוסיה ויוסף, נולד ביום כ”ח בשבט תש”י (15.2.1950) בכפר-סבא. אותה עת התגוררה משפחתו במושב שדה-ורבורג. הוא למד בבית-הספר היסודי בצופית ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון המקצועי “אורט” בכפר-סבא, במגמה של מסגרות מכנית.

דן, שנקרא בפי הכל – דני, היה בעל רגשות עזים וחמים. הוא שפע טוב-לב ואהבה ובזכות תכונות אלו אהבו אנשים להיות במחיצתו. ישר היה בהליכותיו, נהג בכנות וחפש את האמת ואת הצדק. תמיד הצטיין בדרך חשיבה יסודית ומעמיקה ובשיקול דעת רציני ובוגר. היה לו כשרון להבחין בין טפל לעיקר ולברור את הדרך הנכונה ללכת בה.

דני היה ידוע בהחלטיות במעשיו ובעמידתו העיקשת על דעותיו והשקפותיו. כשהיה בטוח בצדקתו היה עומד על שלו, דבק באמונתו ומגן בלהט רב על רעיונותיו. הוא סירב להתפשר על דברים שסבר כי הם נכונים ולא היה מוכן לוותר במקום שידע כי הוא הצודק. בסיומו של ויכוח היה הוא משכנע את הזולת בצדקת אמונתו.

דני אהב את עבודת האדמה, שכן למד לאהבה כשחי במשק הוריו בשדה-ורבורג. בביתו נהג לגדל פרחים ולטפח גינה למופת. חלומו הגדול היה להקים משק חקלאי כדי לעבד אותו ולגדל בו את הפרחים האהובים עליו ואולם את חלומו זה לא זכה להגשים, אף כי גידל במשך שנה אחת פרחים לייצוא בשטח אדמה חכורה.

דני היה ספורטאי מצטיין, הוא הרבה לעסוק בשחייה, זכה בהסמכה כמציל ונמנה דרך קבע עם סגל קבוצת הכדוריד של “הפועל” פתח-תקוה. כמו כן התאמן בג’ודו ובקארטה, השתתף בהתחרויות רבות והגיע להישגים מעולים בענפי ספורט אלו.

דן גויס לצה”ל במחצית אוקטובר 1967 והוצב לחיל החימוש, שבו יכול היה לנצל את הידע המקצועי שרכש בלימודיו בבית-הספר התיכון. לאחר הטירונות שירת כמסגר בסדנא מרחבית של חיל החימוש בפיקוד המרכז. לאחר שעמד בהצלחה במבדקי הקצונה, סיים את שירותו הסדיר והתנדב לשרת בצבא הקבע במשך שנה אחת. הוא שימש קצין חימוש ביחידת סיור מובחרת של חיל הרגלים. כמו-כן השתלם בקורס צניחה וזכה לענוד כנפי צנחן. בתוקף תפקידו הועלה לדרגת סגן. בסוף אוקטובר 1971 שוחרר דני משירות הקבע והוצב לגדוד מילואים של חיל השריון בתפקיד קצין חימוש גדודי. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים.

עוד בהיותו בשירת הסדיר בצה”ל נשא לאישה את חברתו עליזה ויחד עמה הקים בכפר-סבא את ביתו. בהיות דני בן עשרים ושתיים נולדה בתו הבכורה שרון וכעבור שלוש שנים נולדה בתו השנייה קרן. הגם שהיה אב בגיל צעיר, ידע דני למלא את חובותיו למשפחתו. הוא היה אב מסור לבנותיו וטיפל בהן בלב חם ואוהב. הוא דאג לביתו במסירות רבה וניכר היה כי משפחתו ניצבת בראש דאגותיו. כשראה כי המשך שירותו בצה”ל ימנע ממנו להיות בחיק המשפחה, העדיף להשתחרר מצבא הקבע. תקופה מסוימת נאלץ לעזור לחותנו, שחלה, בעסק שלו. בינתיים חיפש אפשרות להתיישב בעין-יהב או בפתחת-רפיח ואף מוכן היה לחזור לשרת בצבא, אף-על-פי שיכול היה להרוויח כסף רב במקצועו.

במלחמת יום הכיפורים השתתף גדוד החרמ”ש שלו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בגזרה הצפונית של התעלה. ביום ט”ו בתשרי תשל”ד (11.10.1973) השתתף דן בהסתערות על פלוגת קומנדו של המצרים באיזור קנטרה. בפעולה זו הושמד הכוח המצרי, אך דן נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בכפר-סבא. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: “דן ז”ל היקר, שהיה קצין החימוש בגדודנו, גדוד חרמ”ש בחטיבת שריון, היה אהוב על חייליו ועל מפקדיו והצטיין במסירותו הרבה וברוח ההתנדבות שלו ושימש דוגמא ומופת בעבודה וברוח. אולי תמצאו ניחומים בעובדה, שדן וחבריו, בנוסף לחיסול פלוגת הקומנדו המצרית, גרמו במישרין גם להפסקת הפעילות של כוחות קומנדו מצריים בעומק הקווים בגזרתנו”.