“תארו לעצמכם איך היה נראה העולם שלנו אם ממציאי המטוס, האחים רייט, או ממציא המנורה, תומס אלווה אדיסון, היו מתייאשים אחרי פעם או פעמיים כשההמצאה שלהם התרסקה או נשרפה”. במילים אלו נפתח “מנסים ועושים ובסוף מצליחים” (הוצאת “צמרת”, איורים: עוז יחבס), ספרו החדש של הסופר גיא מסד היוצא לאור בימים אלו ובו מופיעות סיטואציות מוכרות שכל אחד מתמודד איתן בחיי היום עם הילדים בכל הנוגע להצלחה ולכישלון בדרך שונה לחלוטין.
גיא מסד, תושב הוד השרון, נשוי לקרן, ואב לעומר, נדב וזיו (ששמותיהם מופיעים כדמויות בספרו החדש), עבר בחייו מהפך לגמרי לא שגרתי – מקצין קרבי בדרגת סגן אלוף ששירת במשך 23 שנה בין היתר כלוחם וכמפקד בחטיבת גולני וכמפקד פלס”ר בחטיבה 7, שעיקר פעילותו המבצעית שלו ביהודה ושומרון, עזה ולבנון, למטפל ברפואה משלימה בגישת ד”ר נאדר בוטו, שבסיס אמונתו בטיפול הוא הקשר בין גוף ונפש ובין תודעה לבריאות
מסד, שהיה תלמיד בינוני מינוס, תמיד הרגיש שונה מהאחרים ואהב לרקוד ולשיר, כולל במסיבת הסיום של התיכון. הוא עבר עם הוריו, שהיו אנשי צבא קבע, מספר מקומות ברחבי הארץ, כולל ברעננה ובבנימינה ולמד בבית הספר החקלאי פרדס חנה ובתיכון אורט בנימינה. הוא מופיע כיום עם הרכב מוזיקלי בשם: “להקת ולהקתו”, שהוקם בבית הספר למוזיקה ‘פאנקי מיוזיק’, וחבריו הם: עמרי פרץ – מנהל מוזיקלי ונגן בס, הדס בר – גיטרה חשמלית, לירון הנדל – גיטריסט נוסף, עופר רוטברג – תופים, והסולנים יעל ברקל וגיא מסד.
מסד: “בעיניי נוצר לנו מסר תת הכרתי, שלפיו כולנו צריכים להיות אותו הדבר. כך למשל, בבית הספר לובשים התלמידים תלבושת אחידה ולומדים באותה שיטה, וגם בצבא החיילים והחיילות לובשים אותם מדים. כשהתגייסתי הרגשתי שאני היחיד שמחליט עליי, וכשהוצאתי ציונים גבוהים באימוני כושר ובהסתערות בשטח הרגשתי שאני פורח. כשהתחלתי לשרת במטה, הרגשתי שמשהו חסר לי ושההתעסקות שלי היא בעיקר בדברים שחוזרים על עצמם. אז גם הבנתי שלאחר שאשתחרר מהצבא ואעבוד במשרד כזה או אחר, זה יחזור על עצמו. כך החלטתי לצאת למסע לחיבור לפנימיות שלי, וגיליתי את עולם ה-NLP. מי שהכירו אותי בצבא אמרו לי: ‘אתה מטפל?’, ומי שהכיר אותי כמטפל שואל אותי: ‘היית איש צבא?'”.
בראיון איתו הוא מספר כי כבר לפני תשע שנים כתב את ספרו, שהבשורה העיקרית שלו היא שאפשר להסתכל על חוסר הצלחה וכישלון בדרך שונה לגמרי. מסד: “בעידן בו הורים מרגישים צורך לגונן ולסייע לילדיהם מחשש שיתאכזבו (הילדים וההורים), חשוב מאוד להזכיר שלא רק שזה בסדר לא להצליח לפעמים, אלא ש’נפילה’ היא חלק טבעי ואפילו חשוב בדרך להצלחה. עד כדי כך שהיכולת לקום ולהמשיך הלאה היא בעלת חשיבות גדולה בדרך להצלחה בחיים, לפעמים יותר מאשר היכולת להישמר מפני ‘נפילה'”
בספרו מביא מסד לידי ביטוי כמה אלמנטים חשובים מהעולם הטיפולי של ה-NLP בכל מה שקשור לכישלון ולהצלחה. כך למשל, בכל אחד קיימים המשאבים בשביל להצליח, ואין כישלון אלא משוב לצמיחה, כשלכל אחד יש קצב משלו וצריך סבלנות כדי לסגל מיומנות של תמיכה, אהבה והכלה במקרים בהם הדברים לא תמיד מתרחשים בקצב הרצוי. הוא גם ממליץ להימנע מהשוואת בין ילדים או אחים מאותה משפחה, כי ההורים שוכחים לפעמים שכל ילד הוא ישות שונה ומיוחדת. כך למשל, במקום לנסות יש לעשות. מסד: “המילה ‘לנסות’ טומנת בחובה רמז למאמץ והתכוננות לכישלון. לכן כשאתם רוצים לעזור לילדכם, במקום לומר: ‘תנסה לבנות את המגדל’, ‘תנסי לרכוב על האופניים’, אמרו: ‘בנה את המגדל’ או ‘תעלי על האופניים והתחילי לרכוב’ מקסימום זה יצליח”.
מסד מסביר כי לתרגול ולהתמדה יש חשיבות רבה בדרך להצלחה, אך יש משמעות גדולה במתן כבוד לזמן. “בעידן האינטרנט שבו הקצב כל כך, עלול להיווצר בלבול בנוגע לקצב בו ניתן למוד דברים חדשים באמצעות השכל, בנוגע לזמן שלוקח להסתגל לדברים חדשים מבחינה גופנית, ובכלל בכל הקשור להטמעת התנהגויות חדשות. סבלנות היא מילת המפתח ותכונה שחשוב לאמץ”. הוא אף מציע להורים לשמש דוגמה אישית ולקבל את ילדיהם כפי שהם, כי כל אחד מהם הוא שונה ומיוחד ועם קצב ודרך משלו. “הראו לילדים איך אתם עושים את הדברים ואפשרו להם ליישם בדרך שלהם. השאירו מושגים של עולם המבוגרים כמו ‘כישלון’ מחוץ לשיח עם הילדים. אפשרו להם ליפול, לחוות את הקושי ולמדו אותם לקום, כי לפעמים כל מה שהם צריכים זה ש’יראו אותם’. זה ייתן להם את הכוח הנדרש להמשיך בדרך, לפרוח ולשגשג”.
מאוד חשוב לו להעביר שני מסרים עיקריים: עבור הילדים – כבר עכשיו נמצא בתוככם כל מה שצריך כדי להצליח, ולהורים ולמורים – לכל אחד יש קצב משלו ולכן צריך לאפשר לילדים ליפול ולעשות זאת בעצמם וכך להצליח. הכוח לקום ולעשות את הדברים בדרך שלך מביאים אותך להכיר בכך שיש לך משאבים ושהכל אפשרי. הספר שלי בנוי במבנה של חזרתיות ואחידות עם סיפור נפרד על כל ילד, כשהמשמעות לכך היא שלהצלחה ולהתמדה צריך לעשות שוב ושוב אותו דבר, עד שזה הופך לאוטומט והילד לומד בעקבות זאת. כך למעשה, אחרי כמה הקראות של הספר הילד כבר יגיד בעצמו כמו מנטרה: “מנסים ועושים ובסוף מצליחים”.
מסד נולד וגדל בבה”ד 1 שבמצפה רמון, בו שירתו הוריו והשתחרר בדרגת סגן אלוף, אך לא תמיד הכל התנהל על מי מנוחות. כשנולד בנו הבכור, הוא החליט להקדיש יותר זמן לחיי המשפחה, ובעקבות בקשתו לעבור לתפקיד מטה משרדי כדי לעבוד קרוב יותר לבית. בעבודת המטה הוא חווה בצורה לא נעימה את הדינאמיקה והפוליטיקה הארגונית, הבין שעבודה משרדית אינה בשבילו, ואז התחזקה בקרבו ההבנה שהוא עלול לחוות דינמיקה זו גם באזרחות.
מסד החל ללמוד במהלך שירותו הצבאי סדנאות שונות בנושאים כמו: שיפור מיומנויות ניהול וניהול זמן, בהן נחשף לאנשים בעלי ידע רב בתחום הרפואה המשלימה ובמקביל, עבר תהליכים אישיים ופרטניים ולמד דמיון מודרך ו-NLP. אז החל להרגיש שהגיע הזמן לפשוט את המדים. “נכנסתי לוויכוחים מיותרים עם מפקדיי, והרגשתי ש’האני’ החופשי שלי לא יכול להיות באותו מקום. בשנה השנייה ללימודים ביקשתי לפרוש מהצבא, ובקשתי אושרה”.
במהלך לימודיו ועבודתו כמטפל הוא פיתח שיטת טיפול בשם: “הקשבה אקטיבית – אימון לשחרור כאבים”. מדובר באימון מנטלי, שמוביל למודעות, לתחושות ולרגשות, ובעקבות זאת להתפוגגות הכאב. דרך הטכניקה בשיטה זו הוא מטפל גם בחוסר ביטחון עצמי, קשיים בתקשורת עם בני אדם ועוד. בשנים האחרונות הוא מלמד מטפלים בגישות שונות לעבוד בשיטה המיוחדת שפיתח, על מנת לשלב בצורה יעילה יותר את התקשורת הבינאישית ככלי הטיפולי.
