רב״ט איגור יאשין בן 26 מהרצליה גר בבית הלוחם "הרצון לעלות הגיע ממקום של ציונות ואהבה לארץ"

רב״ט איגור יאשין בן 26. גר בהרצליה בבית הלוחם. איגור גר עד גיל 25 באוקראינה, בעיר צרנוביץ׳. משרת כיום בגדוד 9 בחטיבה 401

על התקופה שם מספר איגור: ״ רוב היהודים עלו לארץ ולא נשארו באוקראינה אז הקהילה היהודית הייתה יחסית קטנה אבל חזקה באופי שלה. שם למדתי קצת על המסורת היהודית, אבל לא הייתי מחובר מאוד לדת. הרצון לעלות הגיע ממקום של ציונות ועל אהבה הארץ. בגיל 13 התחלתי לקרוא המון על ההיסטוריה של ישראל, קראתי כתבים של הרצל וז׳בוטינסקי, תמיד הרגשתי מחובר לארץ.  באוקראינה עשיתי תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בפילוסופיה פוליטית. בסוף התקופה שלי באוניברסיטה, בשנת 2014, החלה מהפכת ״מיידן״, בה גם אני השתתפתי ולקחתי חלק. ככל שעבר הזמן התחלתי לחשוב יותר ברצינות על לעבור לארץ ישראל. כשהייתי בן 24 השתתפתי ב״תגלית״ , ואחרי החוויה הזו החלטתי שאני עושה עליה".

רב"ט איגור מישל

הוא מוסיף ומספר על הרצון לשרת בצה"ל ״בעיני, בשביל להרגיש ישראלי באמת, ולהיות מחובר לעם היהודי, צריך לשרת בצבא. צריך להכיר את האנשים ולתת מעצמך למדינה. הרגשתי שהמדינה נתנה עבורי כל כך הרבה כעולה חדש ושעלי לתת לה בחזרה. לא הייתי מצליח להרגיש אזרח כמו כולם אם לא הייתי מתגייס״ 

על הרצון להגיע לחיל השריון מוסיף איגור ״קראתי הרבה על חיל השריון בהיסטוריה של מלחמות ישראל. אני חושב שלהיות שריונר זו עבודה קשה אך משמעותית מאוד ורציתי להגיע לחיל הזה, הייתה לי משיכה עצומה אליו״

רב"ט איגור יאשין

 

תהליך הגיוס של איגור לא היה פשוט כל כך, על הנושא הוא מספר  ״תחילה, כחלק מהליך העלייה שלי הגעת לאולפן עציון ירושלים, שם למדתי עברית מאפס. למדתי על התרבות הישראלית, עבדתי, התחלתי את תהליך הגיוס וקיבלתי צו ראשון. הרבה אנשים לא הבינו למה אני עושה את זה , אבל אני הייתי בשלי, הייתה לי המון מוטיבציה. התעקשתי מאוד להגיע לחיל השריון ומאוד רציתי להיות לוחם אבל בהתחלה שובצתי לטירונות כללית, הסבירו לי שבגילי יהיה קשה לי קשה להיות לוחם. אני התעקשתי ורציתי להגיע ללוחמה. בסופו של דבר, בסוף הטירונות הכללית, הועברתי לטירונות הקרבית הקרבית של חיל השריון.״ 

איגור משתף על הטירונות: ״היה קשה, אבל שמחתי על זה מאוד. הטירונות הכללית הייתה קלה לי, פתאום הטירונות בשריון הייתה מאוד מאתגרת, אבל משמעותית. האנשים שם קיבלו אותי אליהם,  אי אפשר להיות לבד כשאתה בשריון, מצאתי המון חברים. מסע הכומתה היה קשה מאוד, אבל זה היה שווה את זה, זו הייתה חוויה של פעם בחיים.

לסיכום, איגור משתף על שירותו כיום ועל הפלוגה שלו ״מבחינתי זה המקום הכי מדהים שיש. המפקדים פה איכותיים, החיילים בגדוד הם כמו משפחה שלי, הם תמיד דואגים לי שאף פעם לא ארגיש לבד. אני מאוד מתגעגע למשפחה. אני כבר רגיל לגור לבד עוד מאוקראינה. לפעמים קשה, אבל אני אף פעם לא בדיכאון מזה, אי אפשר להיות פה עצוב כי אתה אף פעם לא מרגיש לבד, האנשים שמסביבי תמיד גורמים לי להרגיש שייך. אני מרגיש שהתרומה שאני נותן למדינה היא דבר כל כך משמעותי בשבילי, וזה ממלא אותי בגאווה . אני רוצה לתת דוגמא לאנשים שאפשר לשרת גם בצבא בגיל מאוחר ולהצליח בזה, ושאם רוצים אפשר לעשות את זה תמיד. הצבא נותן לך המון ערכים, ומביא לך המון חזרה על השירות שלך. אני מאוד שמח על הבחירה שלי להתגייס". 

שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

תגובות