מאת: אירית מרק

בימים אלה של קורונה (בתקווה שמתקרבים לתקופת הפוסט קורונה…), בה יש שיח רב על הסכנה לאוכלוסיית האנשים המבוגרים, על האתגר שבמיגור הקורונה בבתי האבות – בחרנו להאיר בזרקור אדם מיוחד אשר מנצח את כל הסטטיסטיקות

• לחצו כאן והצטרפו ל-25 אלף חברים בקבוצת כפר סבא שלנו

אהרון גרילוס, חגג במרץ 99 שנים. סיפור אישי של אדם ששנות חייו שזורות בהיסטוריה של העם היהודי והציונות ובעוצמות אישיות של אופטימיות וכוחות הרוח והנפש. בתשעה במאי קיבל אות על עוז רוחו לציון 75 שנה לניצחון על הנאצים

אהרון נולד ב- 10/3/1921 בעיירה טבריג, ליטא. משפחה דתית של שישה אחים. האב היה דייג לפני חתונתו ולאחר מכן הקימו קונדיטוריה. לימים בטיול שורשים בליטא התגלה כי התנור העתיק עומד על כנו!

בגיל 16 בקשת אהרון היתה להתאמן באגרוף “חשבתי שיהודים צריכים לדעת להגן על עצמם מפני הגויים. יהודים צריכים להיות חזקים יותר מהאנטישמים הליטאים “. בהמשך צבר כלים נוספים מעולמות אמנות הלחימה – ג’יאוג’יטסו ועולם הריצה.

הנער הצעיר חש אז באופן אינטואיטיבי כי יזדקק לכוחות אלה במלחמת ההישרדות במלחמה מול הנאצים ובמחנה עבודות הכפייה בהם ריצה עונש על מלחמתו במשטר הקומוניסטי וקידום הרעיון הציוני.

ב22.6.1941 פרצה מלחמת העולם השנייה. אהרון היה בן 20. יחד עם שני אחיו ברח מליטא כדי לא ליפול בידי הנאצים הגרמנים

באוקטובר 1941 התגייס עם אחיו בהתנדבות לדיוויזיה ה-16 הליטאית של הצבא האדום הרוסי. עבר קורס מפקדים והשתתף בקרבות הקשים נגד הנאצים. 11 חיילים מהמחלקה שלו נהרגו במלחמה ” אבל אנחנו המשכנו לעשות את מה שצריך…….תפסנו גנרל בכיר וחי ועל זה קבלתי אות הצטיינות במלחמה”

ב-24.2.1943 נפצע באורח קשה ואושפזת ושוחרר מהצבא האדום.

בשואה איבד אהרון את אביו, אמו, שני אחיו – פסח, הירשלה וארבעה מאחייניו. אחרים מאחיו, ואחיותיו הצליחו להינצל.

עם סיום המלחמה ושחרור ליטא, עלה על הרכבת הראשונה חזרה לליטא ועסק בתחום ניהול חשבונות.

אך לא אדם כאהרון ישקוט על השמרים. תשוקתו לחיים ולערכים של צדק ושוויון הובילו אותו לקחת חלק פעיל בפעילות מחתרתית בברית המועצות למען העם היהודי.

באוגוסט 1947, נאסר על ידי הק.ג.ב בשל הפעולות המחתרתיות למען העם היהודי והשאיפה לעלות לארץ ישראל. נידון ל-15 שנות עבודות פרך במחנה כליאה ועבודה של סטלין ללא משפט וללא הגנה

המחנה היה בקלימה שבצפון סיביר. מתארים את המקום הזה “קלימה, קלימה פלנטה מצוינת שם 12 חודשים חורף והיתר קיץ, איפה חוק בג’ונגל והתובע הראשי הוא הדב הלבן”

לאחר שש שנים עם מות סטלין שוחררת. רבים לא שורדים את המקום הנורא הזה. ” עד היום אני שואל את עצמי איך נשארתי בחיים. עזר לי הרצון הגדול לחיות, להתגבר על הקשיים הבלתי אפשריים, והרצון לגדל את שני בני שהשארתי על כתפיי סבתא גולדה ז”ל”.

ב-23.12.1971 עלה ארצה עם משפחתו. ” הסוד שלי לאריכות ימים הוא רק ספורט. זה המקום שבו רציתי להיות חזק. לכן היום אני רואה חשבון עם שרירים, גם היום כשאני בן 99. אני אהבתי ספורט כל חיי , גם היום. יש לנו במשפחה הרבה ספורטאים ואלופים בתחומי הספורט השונים – הנכדות, הנינים והנינות.

בימים אלה מסיים אהרון כתיבת של ספר, בכתב יד, אות אחר אות מעניק לעולם הצצה לפרק מ – 99 שנות היסטוריה מזווית אישית ונדירה.
“אני כותב ספר על כל ההיסטוריה של שבט גרילוס, אני כבר בעמוד 354. יש לי זיכרונות מגיל שש……”

הניצחון האמיתי של אהרון – שבט גרילוס שכולל נכדה ונינה בשרות משמעותי בצבא ההגנה לישראל ומונה היום 2 בנים, 10 נכדים ונכדות, 40 נינים ונינות ועוד היד נטויה.