רטיבות בדירה חדשה מקבלן – תביעה מנופחת
התובע רכש דירה בת שלושה חדרים והגיש תביעה נגד הקבלן בגין “הפרות הסכם וליקויי בניה.
התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת הנדסית ובה צוינו ליקויי בניה
לטענת התובע, הדירה נבנתה באופן לקוי “ונתגלו בה ליקויי בניה חמורים”.
בית המשפט פסק כי התובע ניסה לעשות עושר שלא כדין ומליקויים גלויים לעין (ליקויים לא רציניים), הוא הגיש תביעה מנופחת ועל כן תביעתו נדחתה.
כאן המקום לציין כי בפניה לייעוץ אצל עורך דין ליקויי בניה מומלץ לא לנפח ללא הצדקה את הנזקים.
עיון בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה העלתה בבירור, כי כל הליקויים המצוינים בדו”ח הינם ליקויים הנראים לעין כגון בניה וטיח, תקרה עקומה, טיח גס, סדק, שברים בראש מעקה המרפסת וכדו’. גם עבודת הנגרות והאלומיניום כגון דלתות הזזה או מרווחים בין התריס לקירות או צבע לרדיאטורים, הנם דברים הנראים היטב לעין.
ליקוי נוסף, אשר צוין בחוות הדעת הינו בנושא ריצוף וחיפוי. כך, לדוגמא, קבע המומחה, כי יש להחליף מספר אריחים כדי לקבל משטח רציף ואחיד וכי קיימים חרירים במרכזי האריחים בחדר הדיור וכו’.
נושא נוסף אליו התייחסה חוות הדעת הינו תברואה (“אספקת מים, דלוחים וביוב”). המומחה ציין, כי קיים פגם מהותי באמאיל האמבטיה או, כי חסר מקטין לחץ, או, כי קיימות דליפות מחיבורי מים חמים במרפסת שירות, וכי סוללה לאמבטיה הותקנה בצורה עקומה וחריגה. גם ליקויים אלה נראים בבירור לעין.
כמו כן, נטען כי “בדירה קיימים ליקויים של רטיבות וקיים ספק בקשר להצלחת ביצוע התיקונים”. התובע גם ציין, כי אם ירצה למכור את דירתו יהיה עליו לדווח על הליקויים בדירה במסגרת עיקרון תום הלב במשא ומתן ולפי הנוהג “בנסיבות אלה ספק אם יוכל לקבל עבור הדירה את ערכה המלא כאילו לא הייתה נבנית עם הליקויים המפורטים בחוות הדעת ההנדסית”.
הדיון בבית המשפט:
בבית המשפט נידונה השאלה המקדמית, בדבר זכותו של התובע להגיש תביעה כמחזיק בדירה מיד שניה כנגד החברה “וזאת בהסתמך על חוות דעת המומחה שהוגשה על ידי התובע”. כמו כן נקבע באותה החלטה, כי “אין בהסכמה זו כדי להסכים לתוכן חוות הדעת אלא לצורך דיון זה בלבד”.
מה פסק בית המשפט ?
בית המשפט פסק כי חובתו של קבלן בנין לבנות בית טוב ובטיחותי הינה כלפי כולי עלמא.
בע”א 5/87 ליפשיץ נ’ לוי התייחס בית המשפט העליון למצב בו רכשה המשיבה את הדירה כשהיא כבר קיימת, להבדיל מדירה אשר אמורה להיות מוקמת בעתיד והתייחס לליקויים חיצוניים ובנויים הנראים אף בעיני מי שאינו מומחה ולאחר שהקונה הצהיר וחתם על כך שראה את הדירה ומצאה כתואמת את דרישותיו. וכך קבע בית המשפט העליון בעמ’ 188:
זה כל עוד הצד שכנגד לא ניצל זאת שלא בתום לב ולא ניסה להציג את המצב האמיתי בצורה מעוותת, בבחינת שימת מכשול בפני עיוור. דווקא מגבלות הראיה של המשיבה חייבוה להזקק לבעל עין חדה, שיתלווה אליה בעת שעמדה לעשות עיסקה במקרקעין, ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. אין זאת אלא כי מחיר הדירה נקבע בהתחשב בסוג הריצוף והחרסינה וכן הטיח והסיד כפי שהיו בדירה ובצדק נדחה פיצוי על פריטים אלה”.
בסופו של דבר בית המשפט פסק כי התובע מנסה לעשות עושר שלא כדין ומליקויים גלויים לעין (ליקויים לא רציניים), הוא הגיש תביעה מנופחת ועל כן תביעתו נדחתה.
