לשון הרע – גם שקר וגם אמת
גנב שפעולתו נלכדה במצלמה והופצה ברשת חברתית לא יוכל לתבוע לשון הרע כיוון שזכות הציבור לדעת כדי לקבל הגנה מפניו. ברם, במקרה שאותו גנב הוא גם צולע והפרסום ברשת כלל גם לעג על צליעתו, הרי שמבחינה תיאורטית, קמה לו עילה של תביעת לשון הרע כנגד הלעג. כמובן שמבחינה מעשית העילה יורדת כיוון שמעשה הגניבה הוא שפתח את הפתח לאותו לעג ואלמלא ביצע את הגניבה לא היה הלעג נוצר. הסיבה והמסובב כאן, יניעו את הדיון לכאן ולכאן.
מהי לשון הרע?
ההגדרה בחוק כוללת מספר סוגים:
- השפלה של אדם בציבור
- פרסום הפוגע בפרנסה שלו
- ביזוי בשל תכונות או מעשים
- ביזוי בשל מוצא או מגבלה וכיוצ”ב
כמובן שאלו הן רק הגדרות כלליות ויש לבדוק את החוק במלואו, אבל בעיקרו של עניין, כל פרסום שיש בו כדי לפגוע, בנפש כמו גם בפרנסה, עלול לעמוד בהגדרה של לשון הרע. הדיוקים בהגדרה נדרשים באם הפוגע נדרש לתת פיצוי לנפגע. או אז יש לבדוק היטב את ההגדרות של החוק מחד ואת נסיבות המקרה מאידך. למשל, אם פורסם משהו על אדם כהה עור והמפרסם השתמש במילה ‘כושי’ או ‘שחור’ אזי לכאורה, נוצרת פה עילה לתביעה, אבל אם מושא הרכילות ביקש מן הפוגע להוריד את הפרסום והפוגע מחק אותו מיד, הרי שהתביעה תצטמצם ויכול שלא תגיע כלל אל בית המשפט, הרי לשונות רעות הילכו רכיל מאז ומעולם.
תביעת לשון הרע יכולה להגיע לרמות פיצוי גבוהות אבל לפעמים היא יוצרת יתרון פרסומי לנפגע ועצם הפרסום של התביעה, יש בו כדי לתת לו יתרון. במקרה כזה, בית המשפט יקח בחשבון את הרווחים החדשים של הנפגע ולפיהם יוקטן סכום הפיצוי. למשל, פלוני מייצר ומוכר מסיכות כירורגיות ובתקופה מסוימת קפצה מגיפה ויראלית על המקום בו הוא עובד. המכירות עלו ובעיתון המקומי פירסם מישהו טענה לפיה המפעל מנצל את עובדיו. בעל המפעל מגיש תביעת פיצוי מכוח הגדרת לשון הרע ובתביעה מתפרסמים תלושי השכר של עובדיו. כך מתגלה שהוא דווקא מיטיב עימם.
במקרה כזה ההגנה והפיצוי מפני הלשון הרעה דווקא מיטיבה עם המפעל ומעלה את המכירות שלו אבל בהחלט ייתכן שבית המשפט לא יראה בכך תירוץ להקטנת הפיצוי והנפגע יפוצה בלי קשר למה שלשון הרע גרמה למכירות שלו, כל כמה שבעצם היטיבה עמהן. תביעת לשון הרע היא במקרים רבים סבוכה ויש בה אינטרסים לכאן ולכאן.
כאן המקום לציין שתביעות כאלו היו עוד מתקופת המשנה ומתקופת החכמים וכבר שם בוטאה סלידה עמוקה מפני לשון הרע והחכמים הזהירו גם מפני הרכילות, שהיא בסיס התנהגותי שיוצר אגב אורחא פרסומים על אדם מסוים, פרסומים שיש בהם כדי להעליב אותו ברבים ולזכות אותו בפיצוי.
