“הקורונה דווקא גרמה לי להביא את עצמי לידי ביטוי, לפרוץ, להעז ולהתנסות. בסגר הראשון הייתי סגורה בבית כמו כולם וכשהצבעים ובדי הקנבס היו מולי הרגשתי שהכל בוער בי וזועק ממני”. כך מספרת האמנית והמטפלת באמנות עדי כפיר מכפר סבא, שמודה כי היא חווה תחושת שחרור נפלאה – כשהיא נכנסת למים לצלול, לגלוש או לשחות וכשהיא מציירת עם הידיים ובעזרת שפכטל בציור ציורים מופשטים בטכניקה מיוחדת
Yellow Mint art, שמה המקצועי של האמנית והציירת עדי כפיר מכפר סבא, מסמל את שילוב הצבעים האהוב עליה במיוחד: צהוב עם מנטה. “האהבה הגדולה שלי היא בעיקר לצבעים, לחומר ולמרקמים, ולכן
אני אוהבת לצייר בידיים ובעזרת שפכטלים. זו חוויה חושית עצומה שאני מרגישה בכל גופי. התחלתי בציור ראליסטי וכיום אני מציירת בסגנון מופשט. בציור ראליסטי המוח עובד שעות נוספות, ואילו בציורים מופשטים הגוף חווה את זה באופן אינטואיטיבי. אני נוהגת לצייר כשברקע אני שומעת מוזיקה”.
כלומר, את מציירת ללא תכנון מוקדם?
“מכיוון שאני מאוד מחוברת לצבעים, כבר לפני שאני מתחילה לצייר אני רואה בראשי את פלטת הצבעים, ובוחרת בצבעים קרים או חמים ומהם את הצבעים שמתכתבים זה עם זה, מחפשת את האיזון בצבעים ואז מתחילה במריחת החומר. זה נעשה בהחלטה מודעת להביע את עצמי. אני לא נחה לרגע עד שאני מגיעה לאיזון מושלם. אם לא הגעתי למקום המדויק שיש לי בראש, אני צובעת הכל בלבן ומתחילה שוב מהתחלה. אני מעבירה בציורים שלי אסתטיות, עיצוביות והרמוניה, שאולי הם ההשפעה שלי מלימודי העיצוב התעשייתי”.
ההתמסרות לצבעים ולחומר ניכרת היטב בציוריה של עדי כפיר – מתחילת התהליך ועד ליצירה המוגמרת: מבחירת פלטת הצבעים שיופיעו על הקנבס ויתכתבו זה עם זה, דרך האופן הייחודי בו היא מציירת מבלי להיעזר במשיכת המכחול, וכלה במוצר המוגמר. ציוריה המופשטים של עדי, מביעים את חופש היצירה, המחשבה והתעוזה. “כשיש חלום, לכו אחריו”, היא אומרת.
היא מגלה כי למרות שבעקבות פרוץ הקורונה נסגרה גלריה חדשה בה התחילה להציג, “התקופה הנוכחית דווקא גרמה לי להביא את עצמי לידי ביטוי, לפרוץ, להעז ולהתנסות. בסגר הראשון הייתי סגורה בבית כמו כולם וכשהצבעים והקנבסים היו מולי הרגשתי שהכל בוער בי וזועק ממני לצאת החוצה. כך התחלתי לצייר סדרת ציורים, וזה נתן לי לנשום בתוך הטירוף הזה והפך לדרך מצוינת להבעה עצמית ולברוח לשלווה בדמיוני כשאני בבית”.
לדבריה, היא חווה תחושת שחרור נפלאה כשהיא נכנסת למים וגם כשהיא מציירת עם הידיים ובעזרת שפכטל. “אני חווה חוויה זהה וגולמית של נגיעה בחומר ומעין תחושת התעלות, כשאני נכנסת לים וכשאני מציירת. אני מציירת עם הידיים ובעזרת שפכטל, וכך נוגעת ומרגישה את החומר, בדיוק כמו המפגש שלי עם הים. אחרי הסגר השני, כש’סגרו לנו את הים’, הגעתי לחוף האהוב עליי ואספתי חול ים בקופסאות, ערבבתי עם אקריליק וכך יצרתי מרקם מאוד מיוחד. החול הוא משאב טבעי בלתי נגמר, וכך אני מרגישה שהכנסתי לציורים שלי את החופש ואת הטבע”.
עדי כפיר מגדירה את עצמה כילדה של ים: שוחה, צוללת וגולשת ומציירת מילדות. לאחר שירותה הצבאי פנתה ללימודי עיצוב תעשייתי, “אבל הרגשתי פחות מחוברת למקצוע. לכן בחרתי את התחום הטיפולי – טיפול באומנות בקליניקה בה אני מטפלת באמצעות CBT– טיפול התנהגותי קוגניטיבי”.
היא מודה כי לטובת לימודי הטיפול הארוכים, היא שמה בצד במשך שנים רבות את תשוקתה לציור והאומנות שלה. “כמטפלת למדתי לפרש ולבחון תהליכים, גם בצורה אינטואיטיבית, יכולת שעד היום באה לידי ביטוי גם ביצירה שלי, אחרי הלידה השנייה ובעקבות התקופה האחרונה הבנתי שהגעתי להבשלה של שילוב שני העולמות האלו בחיי”.
בשנים האחרונות היא מעניקה לציוריה משמעות מאוד גדולה בחייה ומצליחה לשלב היטב בין הטיפולים בקליניקה לבין הציור. “כיום 50 אחוז מזמני מוקדש לציור. השתלטתי על הבית שלי שהפך לסטודיו אחד גדול וצבעוני, בפינת האוכל נמצאים כל החומרים ובדי הקנבס, וכך כל הבית חווה את החוויה. בתי יולי בת השמונה מביעה לא פעם את דעתה האמנותית ומגלה סבלנות רבה. התינוק שלי בן שנה ושמונה בלבד, ולכן הוא מתרוצץ בינינו”.
מהו המסר שחשוב לך לומר?
“אני מאמינה שהיכולת להבעה עצמית דרך יצירה היא אפשרית לכל אדם, אך לפעמים אנחנו נדרשים לעבור תהליך כדי להסיר מעלינו את הביקורת העצמית. זה ניסויי וטעיה שחוזר על עצמו שוב ושוב. זהו בעצם מסע של חקירה אחת גדולה של חומרים, טכניקות, רגשות ורעיונות. היכולת לאפשר לעצמי מקום של ביטוי לכל החלקים בתוכי, להעז ולחלום הם המסר שלי ביצירה, ואני תמיד מקווה שהציורים שלי יעבירו את תחושת החופש הזאת”.
דף האמן של עדי כפיר באינסטגרם:
https://www.instagram.com/yellow.mint.art
