“אבל החיים מזמנים לנו הפתעות והתמודדויות שאנחנו לא צופים וגם לא לימדו אותנו להתמודד איתם. באוגוסט 2004 הראל הגיע למקום שני בתוכנית “כוכב נולד” שהייתה אז מאוד פופולרית, לאחר שנה וחצי לימודים ב”בית צבי”. מאותו ערב חיינו השתנו מהקצה אל הקצה. כבר אז התחילו להתעסק בזהות המינית של הראל. היות ולא ראינו סימנים או רמזים מקדימים שמענו בעצתו של הראל ומנהלו האישי להתעלם ולא להתייחס

ב-2010 הראל נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון. אבי נפטר חודשיים לפני האירוויזיון וזה למעשה היווה טריגר לאומץ של הראל ולהחלטה ליציאה מהארון. אנחנו בית פתוח, מקבל, תקשורת פתוחה, אוהבת ומכילה, לא היה ספק לרגע שנקבל את הראל.

“אני הייתי עסוקה יותר במחשבה ובכאב על הראל שיצא מהארון בגיל 28 המאוחר – שכל השנים היה עסוק בלשמור סוד והתייסר על כך שלא יכול היה לשתף. הייתי עסוקה במחשבה על חתונה מפוארת כי הרי עם היופי, החוכמה, הכריזמה וההצלחה של הבן שלי, הייתי בטוחה שנזכה לכלה מדהימה כמוהו. הייתי עסוקה במחשבה על נכדים. האיום על ההמשכיות היה מאוד משמעותי. ההורים מתמודדים עם ויתור על פנטזיית המשפחה המושלמת.

“שנה לאחר יציאתו של הראל מהארון, כשהמשפחה המורחבת עדיין בשלבי עיכול, יצא הבן השני דניאל מהארון. שמחתי הייתה שהוא יצא מהארון כבר במהלך שרותו הצבאי.

לא עבר זמן והראל הכיר את עידן רול. אומנם כבר לא אזכה לכלות, אך אלוהים ברך אותנו ואני מרגישה שזכינו. זכיתי בכל מה שרציתי וקיוויתי. כבר במפגשנו הראשון עם עידן נוצר קליק. ראינו אדם מנומס נעים הליכות, חכם, עיניים כחולות כובשות, חתיך “ברמות”, לימים התברר שהיה דוגמן (לא פלא), וכיום חבר כנסת.

“מה אפשר לבקש, והאהבה ביניהם פורחת. כשאני מתבוננת בהם אני מתמוגגת מהזכות שניתנה לי ומייחלת גם לבני דניאל אהבה כזו. והיום כשהם מגדלים את בנם ארי בן השנתיים, אני יכולה לומר “שחלומות מתגשמים”, אומנם בהרבה כסף, אבל אלוהים נתן לנו את ברכתו לראות נכד”.

הסיפור האישי של אהובה הביא אותה להתנדב בתהל”ה, ולהנחות הורים שילדיהם יצאו מהארון. הקושי קיים, כל משפחה עוברת את התהליך, יש שונות בתגובות ההורים והמשפחה. יש כאלה שמקבלים בקלות יחסית ואחרים במאבק קשה ומתמשך, “ואני נתקלת בזה בהנחיית קבוצות הורים. כשם שהילד זקוק לתמיכת ההורים, גם ההורים זקוקים לתמיכה וליווי, אותה הם יכולים לקבל בתהל”ה.

היום מציינים את ה”וולנטיינס דיי”, יום האהבה. למרות הקושי, זכרו לא להשאיר את הילדים לבד. אנחנו כהורים קשובים לעצמינו ולרגשות שלנו, מתמודדים עם רגשות אשמה של “איפה טעינו”. אנחנו לעיתים מרוכזים בעצמינו ולא יכולים לראות את הצרכים של ילדינו. בל נשכח את צרכיו של הילד, את הצורך לאהבה וקבלה.

מוטלת עלינו האחרית לעזור לילד להרגיש כמו כולם. כאשר הילד סובל גם ההורה סובל, גם אם קיימת אכזבה ויש כעסים, הורים הרי רוצים שהילד יהיה מאושר גם אם חשבנו על אושר אחר.

אז לרגל יום האהבה, זה הזמן שלנו לפתוח את הלב, ופשוט לאהוב את ילידנו ללא גבולות, ונאחל להם שהם ימצאו בהמשך את בחיר או בחירת ליבם לאהוב, אהבה אמיתית”.

מאת: אירית מרק