השבוע ביום שני ציינו את יום האישה הבינלאומי. אולם לצערי, רבים לא יודעים או שחלילה מתעלמים מהייחודיות של האישה ביהדות, אשר מתחיל עוד בימי בראשית ועד ימינו אילו.
ואולי אין זה מקרה והקשר לפרשה לעניין האישה מודגש באופן ברור.
בפרשה זאת ממשיך הציווי האלוקי על בנית המשכן. ואחד הפסוקים מדגיש: “וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה.” נו נו…. מה הפשט?
פשט מדהים, הנשים תורמות את מיטב תכשיטיהן לטובת בנית המשכן. כן כן, לא חומריות וללא חובה כלל מצדן, אין שום פסוק לא לפני ולא אחרי, המחייב את הנשים להביא ממיטב תכשיטיהן או משהו לטובת בנית המשכן.
כאשר אנו מתבוננים בחלקן של הנשים במעשה המשכן, נראה כי ההתייחסות לכך בפסוקי התורה היא די שולית. אבל המשמעות הינה החשובה.
מאז ומעולם, הייתה האישה זו שהצילה את האדם ממצבים מאוד מורכבים ועיתים רבות, גם מן החטא. החל באשתו של און בן פלת, אשר הצילה אותו מעדתו של קורח, המשך ביעל, אשת חבר הקיני, שהצילה את עם ישראל בכך שהרגה את סיסרא. בל נשכח את רבקה אמנו שהצילה את בנה יעקב מידי עשו, ובכך הפך יעקב לישראל אבי השבטים.
נשים אף שימשו בתפקידים שונים ואף לעיתים הנהיגו את עם ישראל (למשל, דבורה הנביאה) ועוד עשרות דוגמאות של הקרבה אין סופית…..
הרבי מליובאוויטש זצ”ל מסביר את מהותן של התכשיטים שהנשים תרמו לבניית המשכן על המבוא בפסוק תוך דגש על עיצוב חינוכם של הילדים.
החח היה תכשיט באוזן. עלינו להקשיב! להקשיב לדברי התורה ולגדולי ישראל, וגם להקשיב כאשר הילדים משוחחים עם חבריהם, אחיהם ואחיותיהם. שיחות אלו יוכלו ללמד אותנו רבות על הילדים וכך נוכל להדריך אותם בדרך הנכונה.
הנזם התלוי באף, מזכיר לנו כי אנו צריכים לפתח חוש ריח טוב. ‘להריח’ מיהם החברים עמם מתחברים ילדינו: האם הם טובים עבורם? האם גם הם מחונכים כמו שצריך? שהות בחברת ילדים טובים ישפיע על ילדינו, וכן להיפך…
את הטבעת עונדים על האצבע. הורה טוב הוא זה שמנחה את הילד. הוא מראה לו באצבע: ראה, זו הדרך הנכונה והטובה, חשוב להסביר לילד, בעדינות ובנועם, כי הדרך הישרה תבטיח לו עתיד טוב, לעומת הדרך האחרת.
ולסיום, הכומז היה על הזרוע. היד מסמלת משמעת ותוקף וכדי שילדים יגדלו בסביבה בריאה הם צריכים לחוש כי יש משמעת וסדר – גם כאשר הם מתנהגים יפה.
האישה בבית היהודי היא עיקר הבית, היא שותפה מלאה בפרנסה, בכל החלטות של אחזקת הבית ובעיקר והכי חשוב בעיצוב חינוכם של הילדים. אישה בבית היהודי לא זקוקה לסיסמאות ותנועות פמיניסטיות היא החשובה כי יודעת את המשמעות של המושג “זאת תורה וזה שכרה..”
אנו מצווים לכבד אותה, להוקיר אותה ולרומם אותה בכל עת בבית ומחוצה לו. וכן וכן לצעוק עם חיוך גדול בכל קידוש “אשת חייל מי ימצא….”
שבת שלום ומבורך
חודש טוב
שלכם,
חזי ברזני
