קצת על ההיסטוריה של הפירסינג
בכתבה זו נביא עובדות אקראיות, מתוך מקורנו בויקיפדיה – על ההיסטוריה של הפירסינג.
ניקוב אוזניים היה נהוג בכל רחבי העולם עוד מימי קדם, וישנן עדויות כתובות וארכיאולוגיות ניכרות לדבר. באיטליה התגלו גופות חנוטות עם אוזניים מנוקבות, כולל הגופה החנוטה העתיקה ביותר שהתגלתה עד כה ,גילה הוא של 5,300 , שנמצא בקרחון באיטליה. למומיה זו היה פירסינג באוזן בקוטר 7–11 מ”מ.
העגילים העתיקים ביותר היו העגילים שנמצאו בקבר בשנת 2500 לפנה”ס. עגילים אלה היו ממוקמים בבית שהיו מיוחס לאברהם אבינו (לפי ויקיפדיה) – והם מוזכרים במקרא. בספר בראשית, יעקב קובר את העגילים שנענדו על ידי בני ביתו יחד עם אליליהם – כן, גם אנחנו לא יודעים באילו אלילים מדובר – אבל הי, ויקיפדיה.
בנוסף, בספר שמות, נדמה שאהרון מכין את עגל הזהב מעגילים מומסים. בספר דברים נדמה שיש סיטואציה בה אדם מבקש שעבד שמחליט שלא להשתחרר – ינקב את אוזניו. עגילים גם שמוזכרים בקשר הינדו אלת לקשמי, בכתבים הודיים עתיקים. כמו גם, עגילים לאוזניים מנוקבות נמצאו בקבר אוקוק באזורבין רוסיה לסין שבין 400 ל -300 לפני הספירה. על כן, יש לכך היסטוריה מסוימת.
בין ילידי הטינג’יטים (TINGIT) של האזור הפאסיפי, הצפון מערבי של אמריקה – עגילים היו סימן של אצילות ועושר, כמו גם המיקום של כל עגיל על כל ילד – כלומר, היכן שהיה מנוקב – היה רלוונטי, כי היה לזה מחיר ועלות מסוימת. עגילים היו נפוצים גם בשושלת השמונה עשרה של מצרים (1550–1292 לפני הספירה), ובדרך כלל קיבלו צורה של חישוק זהב משתלשל
נראה כי עגילי הזהב המשובצים באבני חן בצורת אספים היו שמורים לאצולה. היוונים הקדמונים נהגו להדביק עגילי תליון בצורת ציפורים מקודשות, ואלילות ואילו הנשים של רומא העתיקה ענדו אבני חן אוזניהם.
באירופה, עגילים לנשים נפלו מהאופנה מתישהו בין המאות הרביעית וה -16, שכן סגנונות לבוש ושיער נטו לטשטש את האוזניים, אך בהדרגה הם חזרו לאופנה באיטליה, ספרד, אנגליה וצרפת – והתפשטו. גם לצפון אמריקה – עד אחרי מלחמת העולם הראשונה כאשר הפירסינג נפל לטובת עלייתו של עגיל ה-Clip-on שהומצא לאחרונה הפך לאופנתי.
על פי “האנטומיה של התעללויות”, ספר, מאת פיליפ סטובס, עגילים היו נפוצים עוד יותר בקרב גברים מהמאה ה -16 מאשר אצל נשים, ואילו רפאל הולינשד בשנת 1577 מאשר שהנוהג (פירסינג) היה מקובל בעת זו אצל גברים בכל מיני סקטורים של החברה. הנוהג שככל הנראה מקורו בספרד, זה של ניקוב אוזניים בקרב גברים אירופאים התפשט לחצרו של הנרי השלישי מצרפת ולאחר מכן מהתקופה האליזבתנית לאנגליה, שם עגילים (שחובשים בדרך כלל באוזן אחת בלבד) על ידי נכבדים כמו רוברט קאר. ,
גם גברים שאינם “אצולה” ענדו גם עגילים. בקרב האירופיים מימי הביניים, הייתה אמונה תפלה (שוב, לפי ויקיפדיה) כי ניקוב אוזן אחת שיפרה את הראייה למרחקים ארוכים ויש שיגידו שאמונה זו הובילה לתרגול נוהג הפירסינג בקרב מלחים וחוקרים. מלחים עשו פירסינג באוזניהם מתוך אמונה כי עגיליהם יכולים לשלם עבור קבורה נוצרית אם גופם נשטף על החוף.
