לע״נ יו״ר ומייסד ארגון ׳מתנת חיים׳ הרב אברהם ישיעהו הבר זצ״ל בן צבי והדסה.

בפרשת שמיני מופיעה פרשיית מאכלות אסורות, אשר בה התורה מגדירה אלו בעלי חיים מותרים באכילה ואלו אסורים. בפסוקי סיכום הפרשה נאמר:
זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ.
לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל (ויקרא פר׳ יא )

חשוב לציין, כי בעקבות חוקי פרשה זאת נכתבו אלפי ספרים, כולל התלמוד שלנו, אין דמות רבנית שלא עוסקת בנושא באופן זה או אחר.
אבל, ואולי בעקבות גלויות ישראל התפתחו מאות סוגי כשרויות. וקצת מצער שהכשרות הרישמית עליה חתומה ׳הרבנות הראשית לישראל׳( לפני 100 שנה מושג זה היה נשמע כחלום) אינה הסמכות הבלעדית ולרבים נשמעת מקילה ולא כשרה מספיק!!!
והביטוי ׳שני יהודים שלושה בתי כנסת׳… נכון עד מאד לסוגיה זאת.

והנה סיפור קטן שימחיש את הנושא:
פעם הובא לפני רבי החסיד רבי יהושע’לה זצ״ל מהעיר קוטנא שבפולין. ערעור, על מהימנותו של שוחט. בדק הרב את העניין ומצא שהשוחט תלמיד חכם וירא שמים, מקצועי ובקיא בכל הלכות השחיטה.
ושאפשר לסמוך עליו. מיד פנה הצדיק אל המערערים והמלעיזים ואמר: עתה הבנתי מאמר חז”ל שהתקשיתי בו, חז”ל אומרים שלעתיד לבוא יעשה הקב”ה לצדיקים סעודה משור הבר ולוויתן.
ויש לתמוה לשם מה יש צורך בשני מיני בעלי חיים? וכי שור הבר לבד אינו מספיק? והתשובה היא, שהקב”ה יודע שבוודאי יימצאו צדיקים רח״ל שלא יסמכו על השוחט ולא ירצו לאכול משחיטתו. ולפיכך
הכין עבורם לפחות מנת דגים…..

יהיה רצון שנברור היטב את המאכלות האסורים שע״פ התורה נאסרו עלינו לאכול. אבל שנכבד מאד מאד את מי שהכשיר את המאכל המותר לנו ע״פ תורתינו.

שבת שלום ומבורך

שלכם,

חזי ברזני